מלאכת שלמה על משנה שבת טז:ד

1ולשם הוא מוציא וכו' וסתמא דמתני' ר"מ דתניא לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ואפי' כל היום כולו דברי ר"מ:

2וחוזר ולובש וכו'. אתאן לת"ק הרא"ש ז"ל ובטוא"ח ס"ס ש"א אבל ביד לא הובאה וכתוב בכ"מ דס"ל לרבינו ז"ל שהם דברי ר' יוסי ע"ש וגם בב"י א"ח סי' של"ד: וכתב הר"ן ז"ל הא דלא שרינן הכא גבי אוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי אבל הכא כיון שאי אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומדכר וכן ס"ל להרשב"א ז"ל: ויש חולקים דגם יכול להציל כל מזון שיש לו כל שאינו מציל יותר ממזון שלש סעודות בכל דרך כמו שכתוב שם בבית יוסף: עוד כתב הר"ן ז"ל וטעמיה דר' יוסי דאמר י"ח כלים אבל טפי לא לפי שאין דרך בני אדם ללבוש יותר מאלו ואי לביש טפי ונפיק בהו לרה"ר הוי משוי ומש"ה אפי' לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישי' דילמא נפיק בהו לרה"ר. ואפשר דע"כ ל"פ רבנן עליה אלא משום דכיון דאינו מציל אלא ברה"י לא חיישי' להכי אבל דנפיק בהו לרה"ר מודו דאסור משום משוי ולפ"ז אסור לצאת ברה"ר במלבושין שאין דרך לישא אותם כאחד ע"כ וכן כתוב בשבלי הלקט סי' (כ"ז) [ק"ז] בשם בעל היראים מדקתני מתני' הכא גבי דליקה ועוטף כל מה שיכול לעטוף למדנו דשלא במקום דליקה אסור שני סרבלין או שני תכשיטין זה ע"ג זה אם אינו צריך אלא לאחד מהם ע"כ:

3בפי' ר"ע ז"ל ושני בתי שוקיים ושני בתי ידים אכן בפי' הרמב"ם ז"ל לא הזכיר מלת שני רק גבי רדידים וגבי מנעלים וא"כ לא ידענא אם בתי שוקיים מונה לב' או אם בתי הידים מונה לשנים כדי שיעלה החשבון מכוון לי"ח ומסתברא דבתי השוקיים מונה לא' שיתכן שיהיו כמו מכנסים משא"כ בבתי הידים. וע"ש כי מנה לבושים אחרים שלא כדרך שכתוב בפי' ר"ע ז"ל:

4ואומר ואחרים בואו והצילו עמי. שם ביד ובהרא"ש ז"ל הלשון בואו והצילו לכם וכל א' וא' לובש ומתעטף בכליו ומוציא והרי הוא שלו כמו המאכל שהרי מן ההפקר הם זוכין ע"כ: וכבר הביא ר"ע ז"ל הטעם שנתן בגמ' למה שינה לשנות כאן עמי ולעיל גבי אוכלין קתני לכם. ותמהתי על ה"ר יהוסף ז"ל שכתב על לשון ר"ע ז"ל פי' זה אין נ"ל דא"כ כמוני היה לו לומר או לשון אחר ומה שייך לומר עמי משום דבר זה על כן נ"ל דה"פ דלעיל אמר הצילו לכם כי הוא צריך להפקיר להם כשאומר להם להציל כי אינם רשאים להציל בשבילו כי אינו רשאי להציל אלא מזון ג' סעודות שיאכל בשבת ועל כן כיון שהם הפקר בעל כרחו שהרי האש ישרפה ולכן אומר להם הצילו לכם כלומר הצילו לאכלכם שהרי הם הולכים לאבוד והרי הן הפקר לכל אדם לאכילה כי אם לא היו הפקר להם היו אסורין להצילם כיון שאינם צורך שבת שהרי הוא הציל כפי צרכו ולשאר בני אדם אסורין בלא הפקר אבל גבי מלבושים אינו צריך להפקירם שיהיו שלהם כי אין מצילין אותם אלא דרך לבישה ולא הוי טלטול שאינו לצורך השבת אע"פ שאינם שלהם ועל כן אינו צריך להפקירן וגם אינם הפקר בע"כ כי יכול הוא להצילן ע"י שיחזור פעמים אחרות משא"כ לעיל גבי אכילה דהוי הפקר בע"כ כי גם אם יחזור פעם אחרת אינו רשאי להציל יותר ועל כן לא אמר כאן אלא הצילו עמי כלומר סייעוני אבל לעיל לא ירצו לסייעו כלום שיאכלום וישלמו לו כי אינם צריכין לכך שהרי הן הפקר בעל כרחו עכ"ל ז"ל: