מלאכת שלמה על משנה שבת ג:ו

1אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן , וממתני' שמעינן דאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. וכתבו תוס' ז"ל והר"ן ז"ל אין נותנין בשבת כלי תחת הנר לקבל בו את השמן המיטפטף משום דשמן מוקצה הוא ואסור לבטל כלי מהיכנו כלומר להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם משום דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט כן פי' רש"י ז"ל כאן טעמא דמבטל כלי מהיכנו ובפ' בתרא פירש דאסור משום דמחזי כסותר ע"כ:

2אין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. גמ' תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ר"ש מתיר משמע דמתני' דלא כר"ש ומוכח בגמ' דלא התיר ר"ש אלא בקערה שהיא קטנה דומיא דנר דאסיק אדעתיה מבע"י שיכבו מהר וישתמש בהן אבל בקערה גדולה לא אסיק אדעתיה שיכבה כל היום ואסור: וכתבו בתוס' ז"ל פ"ק דביצה דף ו' דמיתורא דמתני' דקתני לפי שאינו מן המוכן מרבינן אע"פ שכבה הנר כבר אסור אחרי כן לפי שאינו מן המוכן ע"כ:

3מטלטלין נר חדש וכו'. ושלשה מחלוקות בדבר איכא בברייתא בגמרא דתניא מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה ר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. ופי' הר"נ ז"ל טעמיה דר' יהודה דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס אע"פ שלא הדליקו בו באותה שבת דבנר של חרס עסקינן דמאיס ור"מ מוקצה מחמת איסור אית ליה ולית ליה מוקצה מחמת מיאוס ר"ש אפילו מוקצה מחמת איסור לית ליה אבל מוקצה מחמת חסרון כיס כגון מסר הגדול ויתד של מחרישה אפילו ר"ש מודה ביה דאסור וכן כוס וקערה ועששית שכבו אפי' לר"ש לא יזיזום ממקומם דכי שרי ר"ש בברייתא בגמ' מותר השמן שבנר ושבקערה אוקימא לה בגמ' בקערה זוטרתי דומיא דנר וכדכתבינן: ועי' בגמ' דף מ"ו סוף ע"ב דרמי דר"ש אדר"ש ומשני ליה. ומה דבכמה דברים קיי"ל כר"ש דלית איסור מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקין בלבד ובכמה דברים קי"ל דאסוריי משום מוקצה היינו משום דבכמה דברים אפי ר"ש מודה דאסורין הם [הג"ה פירש"י ז"ל נר חדש שלא דלקו בו מעולם אבל לא ישן דמוקצה מחמת מיאוס הוא ע"כ פי' חדש שלא דלקו בו מעולם אפי' באותה שבת. וז"ל שם בפ"ק דחולין דף י"ד נר של חרש וכשהיא חדש חזי למירמי ביה פירא אבל לא ישן דמוקצה הוא מחמת שהדעת קצה בו ע"כ.]:

4והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל מטלטלין נר חדש שלא דלק בו נר מעולם וחזי לאשתמושי ביה מידי שהרי אינו מאוס אבל לא ישן ואע"פ שלא הדליקו בו בשבת משום דמוקצה הוא מחמת מיאוס וכ"ש אם הדליקו בו בשבת דהוי מוקצה מחמת איסור ור"ש פליג ואמר שאפילו הוא נר של חרס שיש בו מחמת מיאוס או הוא של נחשת והדליקו בו בשבת או של חרס והדליקו בו בשבת דאיכא תרתי לגריעותא אפ"ה מותר לטלטלו דלית ליה לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמ' איסור חוץ מן הנר הדלוק בשבת בעוד שהוא דולק דגזרי' דילמא אי מיטלטלא בחצר או בביתו מחמת מהירותו תשקע הפתילה בשמן אבל אם כבה מותר לטלטלו ולית הלכתא כותיה. ע"כ:

5נותנין כלי תחת הנר וכו'. וכתבו שם תוס' ז"ל אליבא דר' יצחק דמוקי לה בצריך למקומו תימה לר"י מ"ש דגבי שמן תני אין נותנין וגבי ניצוצות נותנין בתרוייהו ה"מ למיתני נותנין בצריך למקומו או בתרוייהו אין נותנין באין צריך למקומו ונראה לר"י דמעיקרא אשמעינן דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וגבי ניצוצות דבתר הכי אשמעינן דבצריך למקומו שרי אי נמי וכו' ע"ש: עוד הקשו ז"ל וא"ת מה צריך כמה משניות לאשמועינן דבצריך למקומו שרי וי"ל דלגבי ניצוצות איצטריך לאשמועינן דלא תימא אפי' בצריך למקומו אסור משום דילמא אתי לכבויי וכן ההיא דכופין קערה שלא תאחוז וכו' וההיא דקורה שנשברה נראה לרשב"א ז"ל דאיצטריך לאשמועינן דלא חיישי' שמא יעלה את הקורה להעלות כדתנן בפ' שואל וכן קורה שנשברה סומכין אותה וכו' לא שתעלה אלא שלא תוסיף ע"כ:

6ולא יתן לתוכו מים וכו' בירוש' מוקי לה כר' יוסי דאסר לקמן בפ' כל כתבי בכלי חרס חדשים מלאים מים לעשות בהן מחיצה מפני שהן מתבקעין ומכבין את הדליקה אבל בגמ' דילן מוקי לה רב אשי אפי' כרבנן דשאני הכא מפני שמקרב את כבויו: ופי' הר"ן ז"ל ול"ד לטלית שאחז בה האור דשרינן בפ' כל כתבי ליתן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה דהתם היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדליקה אלא מונעים שלא יתפשט האור אבל הכא מקרב כבוי טפי מגורם הוי ואסור ע"כ וכן פיר' תוס' ז"ל:

7סליק פרקא