מלאכת שלמה על משנה שקלים ז:ז

1על המלח וכו'. מנחות פ' הקומץ רבא ד' כ"א והתם מפ' דאי הוה מפרשינן דהאי דקתני דלב ב"ד מתנה דכהנים נאותין במלח היינו למלוח קרבנותיהם אע"ג דישראל נמי מולחין קרבנותיהם משל צבור כדיליף התם מג"ש ברית מלח ברית מלח מלחם הפנים דכתיב ביה מאת בני ישראל דהיינו צבור כהנים איצטריכא ליה ואליבא דבן בוכרי דאמר לעיל בפ"ק אין הכהנים חייבין בשקלים סד"א כי זכי להו רחמנא לשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא דזכו להו משום שהם נתנו השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא. להכי איצטריך תנאי לב ב"ד שיהו הכהנים נאותין ממנו לקרבניתיהם. ואיתא נמי למתני' פ' התכלת (מנחות דף נ"א) וביד פ"ז דהלכות כלי המקדש סי' ט"ו:

2ועל העצים פי' של לשכה ששורפין מהן במדורת בית. המוקד דתנן במסכת תמיד פ"ק עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה:

3ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ירוש' וגם בבבלי במנחות פ' התכלת שהיו מזלזלין באפר הפרה לשים ע"ג מכותיהן שהאפר מרפא גזרו שימעלו בה וכיון שננדרו כ"כ עד שכל מי שהיה בספק טומאת מת כגון סככות ופרעות לא היה רוצה לקבל הזאה עליו מדאגה שמא הויא טהור ונמצא מתחייב מעילה מדרבנן אוקמוה אדאורייתא שלא ימעלו בה: ומתוך מה שכתבנו תבין שצריך להגיה בפי' ר"ע ז"ל ולכתוב תחת מלת מספר מספק ותמהתי על ספר תוס' י"ט שהגיה מאפר ושמא טעות דפוס היא דהכי איתא נמי התם טעות דפוס אחרת במה שכתב וזה שכתוב בפירוש בחבורותיהן צ"ל בחבורתיהן ע"כ נראה שצריך הגהה להגהה וכך צ"ל וז"ש בפי' הרמב"ם בחברתיהן צ"ל בחבורותיהן והוא הרבוי של חבורה תחת חבורה וביד פ' שני דהלכות מעילה סי' ה' ובפ"ח סי' ו':