מלאכת שלמה על משנה שבועות א:ז

1אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן משיח מתכפרין בשעיר המשתלח ור' יהודה היא כדכתיבנא ואיתה להאי בבא פ' שתי מדות (מנחות דף צ"ב) אלא שכתב שם רש"י ז"ל בכתיבת יד דפירושא יתירא הוא שם מרבנן סבוראי ע"כ:

2אלא שדם הפר וכו' רש"י ז"ל פי' דל"ג שדם הפר אלא ה"ג אלא שהפר מכפר וכו' ואיתא בברייתא בפלוגתא בס"פ הוציאו לו ומלת אלא נראית יתירה בלשון המשנה מן הטעם שכתבתי כפי עניות דעתי בספ"ק דב"ק ובכאן נלע"ד דהוי כמאן דתני אין בין כיון שמוכרחין אנו לפרש דאין חילוק ביניהם בשאר עבירות לענין שעיר המשתלח כדמפרש בגמרא דאחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח קאי אמאי דסליק מיניה דהיינו שעיר המשתלח ולאו אכל מאי דתנינן בפירקין כך נלע"ד:

3כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר פי' בלא וידוי שהרי לא יש וידוי על שעיר הנעשה בפנים הרי"א ז"ל:

4מכפר על הכהנים דהא כתיב בתר מעשה פר ושעיר וכפר על הקדש וגו' והתוס' כתבו דבשעיר הפנימי כתיב אשר לעם ולא כהנים ע"כ. וא"ת אשכחן דאין הכהנים מתכפרין בפנימי בחיצון מנלן דלא ונ"ל מדהושווה חיצון לפנימי כדכתב מלבד חטאת הכפורים כדלעיל. ותדע דהך סברא מעלייתא היא דהא לקמן יליף לה ר"ש שעיר המשתלח דלא מכפר על הכהנים מדאיתקש לפנימי ואמרינן דר' יהודה לית ליה משום דס"ל דהקשא למילתא אחריתי אתא ש"מ דאי לאו הכי הוה יליף לה:

5ר"ש אומר כשם וכו' גמרא הא ודאי הושוו מאי הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד בדנפשיה ומ"ט דר"ש דכתיב ולקח את שני השעירים אתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב ביה אשר לעם אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות ור יהודה אמר לך להכי הוא דאתקש שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים ולא משנינן לר"ש מנליה שיהא שוין וכו' אבל התוס' רפ"ו דיומא פירישו דתלתא קראי כתיבי וכו' כמ"ש שם בשמם. וכתבו עוד דבהכי ניחא מאי דקשיא אמאי מייתי קרא דולקח את שני השעירים ה"ל לאתויי מקרא קמא דמאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים אלא קרא קמא איצטריך שיהו שוין בדמים דההוא קרא איירי בדמים דגמרינן מיניה דְמִדְעַם להוי וקרא תניין דהכא להקשא אבל לומר שיהיו שוין במראה וקומה לא הוה דרשינן כלל כיון דלא אשכחן בשאר זבחים שיהיו שוין במראה וקומה אלא מדמייתר לן קרא בתרא דרשינן ע"כ. ובגמרא פריך בשלמא לר"ש היינו דאיכא תרי ודויי בפר ומתן דמו דכתיב תרי זימני וכפר בעדו ובעד ביתו ואמר מר בכפרת דברים הכתוב מדבר שהרי עדיין לא נשחט הפר ואיכא נמי מתן דמו הדי שלש כפרות לכפר על שלש עבירות שהכהנים מתכפרין בפר כנגד שלש עבירות שישראל מתכפרין בשעירין חד כנגד שעיר הנעשה בפנים לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף וחד כנגד שעיר המשתלח לכפר על שאר עבירות אלא לר' יהודה תרי ודויין ודם הפר למה לי בחד ודוי ודמו סגיא חד כנגד שעיר הפנימי וחד כנגד שעיר החיצון דהא שאר עבירות מתכפרין הן לדידיה בשעיר המשתלח כישראל ומשני אחד לו ואחד לביתו כדתנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב וכתבו תוס' ז"ל שני ודויין ודם הפר משמע שמתכפרין הכהנים בשני ודויין א"כ מתני' דיומא פ' אמר להם הממונה דקתני בודוי ראשון אני וביתי ותו לא ובשני אני וביתי ובני אהרן לא מתוקמא כר"ש דלדידיה בודוי ראשון נמי הול"ל ובני אהרן ותימא דהא רבא מוקי לה התם וידוי דשעיר המשתלח כר"ש ומסתמא כל הנהו מתני' דוידוין אתו נמי כר"ש וי"ל דאפילו ר"ש מודה שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שיראה כזכאי עכ"ל ז"ל עוד כתבו ז"ל והכריחו דעל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שמכפרים שעירי רגלים מתכפרים נמי כהנים אע"ג דלא מחסרי ממונא למ"ד שאין הכהנים מצווין לשקול ע"כ בשנוי לשון קצת להבנת הענין כפי עניות דעתי. ומילתיה דר"ש שנויה בת"כ פרק שמיני דפרשת אחרי מות: