מלאכת שלמה על משנה שבועות ז:ח

1שלא בטענה. משמע שאין אדם תובעו כלום ומש"ה פריך בגמ' אטו בשופטני עסיקינן ומשני הכי קאמר שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא שטוענו שמא עכבת משלי ומוקי לה בגמרא דוקא שטוען שמא עיכב משלו שתי כסף לבד פרוטה של הודאה לפי פירושו של רש"י. אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שלוחין ושותפים ס"ל דבשבועת השותפים לא בעינן הודאה וכן דעת רבו הר"ר יהוסף הלוי ז"ל. וכתוב בהר"ן ז"ל בפירקין ד' שכ"ח ע"ב דשבועת השותפים אע"פ שאינה אלא מדבריהם כעין שבועת השומרים של תורה תקנוה וכי היכי דלא מיפטר מדאורייתא משום מגו גרוע ה"נ לא מיפטר בשבועת השותפים ע"כ וכתבתי דבריו בארך לעיל ריש הפרק הזה:

2חלקו השותפים וכו'. פ"ק דקדושין דף כ"ח ברש"י ותוס' ז"ל:

3נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. בגמרא אמרינן לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין. וכתוב בהגהות מרדכי דהה"נ לכל הנשבעין ונוטלין שאין מגלגלין אלא דקמא נקט ולר"י נראה דדוקא נקט ע"כ וכן בכל הפוסקים ז"ל אין מזכירין רק שכיר בלבד. וביד פ"ט דהלכות שמטה ויובל סי' ו' וברפ"ט דהלכות שלוחין ושותפים וסי' ז' ובפ"א דהלכות טוען ונטען סי' ב' ובטור ח"מ סי' ס"ז וסי' צ"ג. ואפשיטא בעיא בגמרא דמגלגלין אפי' על שבועה שנתחייב לו אחר זמן אע"פ שהוא שבועה דרבנן וכך פסק הרמב"ם ז"ל שם בהל' שותפים פ"ט. וכתוב שם בכסף משנה ומפירש בדברי רבינו דגלגול שבועה אפי' בשמא על שמא איתה וכדברי הרמ"ב נחמן והר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין ע"כ. וכתב הרי"ף ז"ל חלקו השותפים והאריסין אינו יכול להשביען וה"ה לשאר שאם חלקו אינו יכול להשביען ואי אמר הנשבע כבר חלקתי ולא אשתייר ליה גבאי ולא מידי והוא אומר עדיין לא חלקנו ועדיין אית לי גביה כך וכך לא משבעינן ליה בגזרה על טענת שמא אלא משביעין ליה על טענת ברי שבועת היסת ונשבע על טענת שמא בגלגול שבועה ואי לאחר שחלקו אתא וקתבע ליה בטענת שמא בלחוד מחרמינן ליה חרם סתם על מאן דגזליה מידי מההוא שיתפותא או מההוא אפוטרופסותא ע"כ. ופי' הר"ן ז"ל לא משבעינן ליה בגזרה שאומרת המשנה. מחרמינן ליה חרם סתם הגאונים ז"ל תקנוהו ע"כ. וכתוב במרדכי ד' שמ"ב בשם רבינו ברוך אע"ג דתנן אלו נשבעין שלא בטענה ומפ' לה בגמרא שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפים והאריסין וכו' משום דמורו בה התרא הה"נ בכל דבר העשוי להסתפק כגון היה שמעון עמו בבית ומצא ראובן תיבתו פרוצה ושבורה וניטל מה שבתוכה וראובן חשד את שמעון איך יפטור מראובן בלא שבועת היסת אע"ג דכל הני נשבעין דמתני' מיירי במודה מקצת אבל שבועת היסת לא נתקנה כי אם בימי רב נחמן ולא בימי התנאים מ"מ הני דמתני' שבועת השותפים והאריסין דרבנן ואפילו אם מודה מקצת דהתורה לא חייבה לישבע עליו כי אם ע"י טענת ברי. ואע"ג דתנן ואלו נשבעין שלא בטענה ואמרינן בפ"ק דקדושין תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הא לא קשיא לי דהא תנן אלו הן הלוקין ואיכא טפי וכן אלי מגלחין במועד ואשכחן טפי וראיה לדבר וכו' וע"ש. ולכאורה נראה דהא דקתני מתני' א"ל מה אתה טוענני רצוני שתשבע לי שנראה שהיא משנה יתירא לפרש דברי התובע שמא מה הוא אפשר להיות דאחת לרבויי הא דקאמר רבינו ברוך ז"ל כך נלע"ד: