מלאכת שלמה על משנה סוטה ה:א

1כשם שהמים וכו' בירושלמי פ"ק דמכילתין איתה:

2כך בודקין אותו את הבועל פי' דממה נפשך לא קאי אבעל שאם הוא נקי מה פשעו ומה חטאתו עד שיבדקוהו המים ואם אינו נקי אלא בא עליה אחר שנסתרה הא לא בדקי מיא אפילו לה כדילפינן מקרא דונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה והמים בודקין אותה ואי לא לא אלא ודאי דאבועל קאי ובדין הוא דליתני לבועל אלא אידי דתנא אותה תנא נמי אותו ובסיפא איידי דתנא לבעל תנא לבועל. ירושל' ר' תנחומא מנין המאררים כנגד רמ"ח איברים שיש בה וכנגד רמ"ח איברים שיש בו:

3שנאמר ובאו ובאו דה"מ למיכתב באו באו הלכך לר' עקיבא שיתא קראי כתיבי חד לצואה דידה וחד לצואה דידיה חד לעשייה דידה וחד לעשייה דידיה חד לידיעה דידה וחד לידיעה דידיה פי' שלשה פסוקים כתובים בפרשת סוטה ובאו בה גי' פעמים חד לצואה שהקב"ה גוזר שיבואו בה המים וחד לעשייה והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו' שהקב"ה מבטיח ישראל שיבדקוה המים וחד לידיעה שהכהן צריך להודיע דבטן נבדק ברישא והדר ירך כדרך כניסתן שלא להוציא לעז על המים כיון שבקללה הזכיר הירך תחלה וקרי להני תלתא שית משום דר"ע דריש תלתא ווין יתירי דכתיבי בהו לצואה ועשייה וידיעה דבועל ורבי דלא דריש ווי כולהו איצטריכו לדידה דאשה חד לצואה וחד לעשייה וחד לידיעה ושהמים בודקים ג"כ את הבועל נפקא ליה לרבי בגמ' מקרא דכתיב לצבות בטן ולנפול ירך דקאי אבועל דאי לאשה הנבעלת הכתיב וצבתה בטנה ונפלה יריכה:

4כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. בגמ' בפירקין דלעיל דף כ"ה. וביד פ שני דהלכות סוטה סי י"ב ובטור א"ה סוף סי' קע"ח:

5שנאמר נטמאה ונטמאה גרסי' פי' דכתי' אשר תשטה אשה תחת אישה [ונטמאה] ויו יתירא היא:

6דברי ר"ע שלשה פעמים נטמאה יש בפרשה חד וקנא את אשתו והיא נטמאה וחד והיתה אם נטמאה וחד תחת אישה ונטמאה אבל ונסתרה והיא נטמאה לאו ממניינא הוא דאוקימנא ליה בפ"ק לעד אחד בטומאה ודאית אלא הני תלתא דספק טומאה דריש ר' עקיבא חד לבועל וחד לבועל וחד לפוסלה מלהנשא לכהן וויו יתירא דבחד ונטמאה לפוסלה מן התרומה שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה. ור' ישמעאל פליג עליה דר' עקיבא בברייתא ולא דריש וויו יתירא אלא חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה יליף לה מקל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה ואע"ג דכהונה חמירא מתרומה והוה לן למישדי קרא יתירא אכהונה ולמשרייא בתרומה אעפ"כ שדינן קרא יתירא לתרומה משום דדומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל דמחיים אף תרומה דמחיים ולאפוקי כהונה שאין פסוק זה בא לאוסרה אלא לאחר מיתה דמחיים הא אסורא וקיימא דהא מגרש לה והויא לה גרושה ואסורה לכהונה ור"ע דמצריך קרא לכהונה דומיא דבעל ובועל לית ליה ואי לא כתיב קרא לא הוה מרבינן אלא כהונה דחמירא דכל חד קרא באנפי נפשיה הוא ולא אמרי' הא לא מרבי אלא דומיא דאינך ואי נמי אית ליה ומיתוקש קרא לתרומה אפ"ה אתא ויו יתירא לכהונה ואע"ג דאיכא למילפה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:

7כך היה דורש זכריה בן הקצב ויו יתירא:

8רבי אומר שני פעמים רבי נמי מודי דחד קרא דרשינן לתרומה כדר' עקיבא והא דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא משום דשמעיה לר' עקיבא דדריש בעל ובועל מרבוייא דויו יתירא וקאמר ליה איהו בעל ובועל מנטמאה נטמאה נפקי להו ולא דרשינן ווין:

9אם נטמאה נטמאה צריך למחוק מלת אם. ירושלמי אנן תנינן באו באו אית תנאי תנו ובאו ובאו מאן דמר באו באו ר' עקיבא ומאן דמר ובאו ובאו ר' ישמעאל אנן תנינן נטמאה נטמאה אית תנאי תנו נטמאה ונטמאה מאן דמר נטמאה נטמאה ר' עקיבא ומאן דמר נטמאה ונטמאה ר' ישמעאל ע"כ: