מלאכת שלמה על משנה תענית א:ב

1ר' יהודה אומ' העובר לפני התיבה ביד בפ' שני דהלכות תפילה סי' ט"ו ואיתא במלתא דר' יהודה בפרקין דף ד' וכתב הר"ן ז"ל הא דנקט העובר לפני התיבה ולא תנא דבי"ט האחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית ובי"ט הראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי דאמרינן בירושלמי בריש מכלתין אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד מזכיר כדאיתא התם ואיידי דנקט ר' יהודה מילתיה בי"ט האחרון של חג נקט נמי הכי בי"ט הראשון של פסח אע"פ שאין הפסק גשם והזכרת טל תלויה בש"צ א"נ דאפי' בטל אין מזכירין בצבור עד שיכריז ש"צ הר"ן ז"ל:

2האחרון מזכיר היינו המתפלל מוסף פי' ה"ר יהונתן ז"ל שהיה מנהג הקדמונים להיות להם שני חזנים אחד לתפלת יוצר ואחד לתפלת מוסף ע"כ: וכתוב בתוס' י"ט הראשון אינו מזכיר פי' הרב אינו מזכיר וכו' משיב הרוח ומוריד הטל ע"כ אכן בספרים שלפנינו בכולן מצאתי מוריד בלי וי"ו: ומסיק בירושלמי דקדמייתא היא דר' יהודה אמרה בשם גרמיה ותנייתא דקאמר עד שיעבור הפסח אמרה בשם ר' יהודה בן בתירא וכתב הרא"ש ז"ל שבסדר רב עמרם כתוב שאחר שהזכיר ש"צ במוסף מתחילין העם להזכיר בתפלת המנחה ודייק כן מלישנא דמתני' ולא נהוג עלמא וגם ר"א ור' יהושע לא הזכירו בדבריהם חילוקא בין ש"צ לשאר העם ור' יהודה לא נחלק עליהן אלא בזמן הזכרה ולא בא לחדש דבר אחר ע"כ: ובגמ' בברייתא קתני ר' יהודה אומר משום ר' יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר וכו' ומסיק בגמ' דהאי ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא וכדאיתא בברייתא אחריתי ר' יהודה אומר משום בן בתירא העובר לפני התיבה בי"ט האחרון וכו' וזימנין דקרי לי' בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמא דאבוה: ודע דר' יהושע דמתני' ור' יהושע דברייתא דקאמר משעת הנחתו תרויהו ר' יהושע בן חנניה נינהו בר פלוגתיה דר' אליעזר הגדול אלא דמשמע בפירוש רש"י ז"ל שכתב בדף ג' וז"ל האמור משעת הנחתו דהיינו בשביעי והכא קתני יום טוב האחרון של חג דהיינו בשמיני ע"כ כלומר וא"כ ר' יהודה משום ר' יהושע בן חנניה משמע דסבירא ליה לרש"י ז"ל דס"ל לתלמודא דמוכרחים אנו לומר דודאי תרי תנאי אליבא דר' יהושע דתנא דמתני' ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום טוב האחרון של חג מתחילין להזכיר ותנא דברייתא ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום הושענא רבא מתחילין אחר שבירך על נטילת לולב והכי ג"כ משמע מן התלמוד דף ג' במאי דקאמר אי ר' יהושע נימא חד יומא אכן מתוס' ז"ל בדבור המתחיל משעת נטילת לולב משמע שחולקים על רש"י ז"ל. ונראה עוד לע"ד שצריכין אנו לומר דהא שפירש רש"י ז"ל בסוף ע"א דדף ד' וז"ל ר' יהושע היא דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים וכו' צריך לומר שהוא טעות וצ"ל דהיינו יום שביעי וצ"ע לע"ד ומ"מ ר' יהודה משום ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא כדכתיבנ':

3עד אימתי שואלין וכו' בנדרים פ' קונם תנן עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח וגרסי' התם בירוש' ר"מ כדעתיה ור' יהודה כדעתיה דהכא: ומשמע שמה שכתוב בהרא"ש ז"ל א"ל ר' יוסי במקום ר"מ טעות הוא:

4שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון מדקאמר בראשון סתמא משמע כוליה ניסן: ואפשר לפרש שהפסיק לא מייתי ר"מ רק סתמא דמתניתין ויתפרש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: ובגמ' א"ל רב נחמן לר' יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן א"ל הכי א"ר יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה יתר הגזם אכל הארבה וכו':