מלאכת שלמה על משנה תענית א:ז

1ממעטין וכו'. פי' של שמחה דומיא דבנין ונטיעה דבסמוך אבל שאר בניינים שרי ואין לך משא ומתן גדול מזה וממעטין דאירוסין ונשואין ר"ל שלא יהו ששין כלל וחמירי מט' באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ היה לו לפרש השיעור מהו קורא ממעטין תוס' ז"ל במגלה פ"ק דף ה'. וכתב הר"ן ז"ל משמע לי דכי אמרינן איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו דלאו דוקא אלא ה"ה לכל בנין שאינו צריך דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא. וכתב רבינו האיי גאון ז"ל מדקא משוינן בנין נטיעת אירוסין ונשואין למשא ומתן מה משא ומתן רשות אסור והוא של שמחה אף בנין ונטיעת אירוסין ונשואין רשות אסור בשל שמחה אבל מי שאין לו בית חתנות כלל ואין לו אשה ובנים הא ודאי של מצוה היא ואע"פ שהוא שמחה מותר ע"כ. ובטור א"ח סי' תקנ"א ועיין במה שכתבו תוס' ז"ל ביבמות פ' החולץ (יבמות דף מ"ג:)

2ובשאילת שלום. פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף ט"ו:)

3והיחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. מפ' בירושלמי עד שיצא ניסן של תקופה וכתוב בבית יוסף בסימן תקע"ה ואיכא למידק דהא אמרי' לעיל אין גוזרין תענית על הגשמים יותר מי"ג מפני שכבר יצא זמנה של רביעה משמע שאח"כ אין תועלת בגשמים ולפיכך אין מתענין עליהם וא"כ למה היחידים חוזרין ומתענין. וצריך לומר שאחר שיצא זמנה של רביעה אע"פ שאין הגשמים מועלין כמו קודם לכן מ"מ קצת הנאה אית בהו ומפני אותה הנאה מתענין היחידים ומשום דלא הויא הנאה כולי האי אין גוזרין על הצבור דומה להגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים שאין גוזרין תענית על הצבור והיחידים מתחילין להתענות דמשום דצורך קצת הוא מתענין היחידים מפני שאינו צורך כ"כ אין גוזרין על הצבור עכ"ל ז"ל. ובגמ' תניא א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות. הכל לפי הזמן. ופי' רש"י ז"ל אימתי הוא סדר תעניות בזמן שהשנים כתקנן שהיה קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה וישראל שרויין על אדמתן שמנהג ארץ ישראל בכך. הכל לפי המקומות כגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעי מיטרח ע"כ וקאמר בגמרא דר' פליג עליה דר' יהודה:

4יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. ה"ג לה בגמ' ור"ל דשוב אין מתענין משום דהגשמים אחר ניסן סימן קללה ודוקא כשלא ירדו גשמים קודם לכן אז הוי סימן קללה אבל כשירדו קודם לכן סימן ברכה הן והכי איתא בירושלמי: