מלאכת שלמה על משנה טהרות ז:ו

1הגבאים וכו'. שלהי חגיגה בדף כ"ו ושם בפ' בתרא בס"ד כתבנו מאי דקשה ממתני' דהתם אמתני' דהכא. ופי' הרמב"ם ז"ל פי' גבאים של צדקה והעיקר אצלנו ממשכנין על הצדקה ואפילו בע"ש ואם באו לבית לקחת משכון טמאו כל שבבית אלא אם יש עמהן כנעני מפני שאימת הכנעני עליהם ע"כ. נראה שהוא ז"ל גורס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וג"כ שם ביד הכי גריס אלא ששם לא פירש גבאי צדקה אלא גבאי מלכות. אמנם לפי הפירוש שהביא רעז"ל צריך לגרוס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנין לומר נכנסנו ולא נגענו:

2אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים. כלומר מקומות שגנבו משם הכלים דכיון שגנבו משם שמא נגעו גם באותם שלא לקחו אבל בחדרי הבית שלא נגנב משם כלום שמא היו סבורין שיש שם אנשים ויראים ליכנס שם. הרא"ש ז"ל. ולשון היד שם אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא דבר שנוטלין במזומן ע"כ. ומלת במזומן ליתא אלא בדפוס כסף משנה. ומתני' ר"מ היא ודלא כרשב"ג דקאמר בברייתא כל הבית כולו טמא ודלא כרבי נמי דקאמר אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ממקום הגנבה ופירש הר"ש ז"ל דמקום רגלי הגנבים היינו יותר ממקום הגנבה דרבי ע"כ. והכי מוכח מתוך התוספתא:

3אם יש עמהן כנעני או אשה הכל טמא. שמא האשה נדה וכנעני כזב לכל דבריו ומדרבנן הוא דמטמא משכב הגזול בזב אבל מדאורייתא אמרינן בפרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו) ואיש אשר יגע במשכבו משכבו ולא הגזול דגזרת הכתוב הוא להוציא את המשכב הגזולה שאינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם: