מלאכת שלמה על משנה טהרות ח:ו

1כלל אמרו וכו'. פסחים דף מ"ה ומוקי לה התם דלא כר' נתן שהוא סובר שאע"פ שלא נפסלה מלאכול הכלב אינה מטמאה. ועיין במה שכתבתי בפ' בתרא דעוקצים סי' ב'. ועיין בספר קרבן אהרן פ' שמיני בפרשה ח' פסקא ד':

2לכנעני טמא לכלב טהור. הלא תראה הגוזל להיותו מאכל אדם עם היותו שנפסל ונפסד ושב למאכל הכלב לבד אם חשב עליו יקבל טומאה וזה כוונת אומרו שכל מאכל אדם לא יוסר מלקבל טומאה עד שיפסל מאוכל הכלב הרמב"ם ז"ל:

3לחרש שוטה. צריך למחוק הלמד דלחרש:

4אם העלהו טמא שיש להם מעשה וכו' וקשה מ"ש הכא דחשיב העלהו חש"ו מעשה ובר"פ בתרא דמכשירין תנן דאם העלו חש"ו פירות לא חשיב מעשה אא"כ הפך בהן כדא"ר יוחנן בפ"ק דחולין משום דאיכא למיתלי שמפני הכנימה העלום ולא כדי שירד עליהם הטל עד שאנו רואין שהפך בהן אחר שירד עליהם הטל מצד אחד והכא נמי דלמא לכלב העליהו וצריך לומר דמיירי שהעלוהו ונתנוהו לכנעני הר"ש והרא"ש ז"ל. וה"ר מנחם ז"ל פי' דלא דמי עליה דפירות לעליה דגוזל דסתם העלאת פירות לגג מפני הכנימה הלכך חש"ו שהעלום מפני הכנימה העלום וצריך מעשה אחר להוכיח שהעלום בשביל הטל אבל סתם העלאת גוזל לאכילה הלכך חש"ו שהעלוהו לאכילת אדם העלוהו מסתמא ע"כ:

5תניא בתוספתא גוזל שנפל לתוך הבור של גת חשב עליו לאשפה טהור דברי ר' עקיב' ריב"נ מטמא מעשה היה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטמאוהו ע"כ: