מלאכת שלמה על משנה תמורה ז:ג

1אחד קדשי מזבח וכו' ר"פ מעשר בהמה. וביד בפ"ה דהלכות ערכין סימן י"ב י"ג ובפ"ד דהלכות תמורה סימן י"א. ובת"כ פרשה ח' דפרשה בחוקותי. בפירוש רעז"ל וכן אם הקדיש לבדק ההיכל אין משנין אותו לבדק המזבח. אמר המלקט הוא לשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד דהלכות תמורה וממה שכתב מהרי"ק ז"ל שם להשיב בעד השגת הראב"ד ז"ל משמע דדוקא נקט רבינו ז"ל דאין משנין מהיכל למזבח דהוי מחמור לקל אבל לשנות ממזבח להיכל דהוי מקל לחמור מותר מה שאין כן בקדשי מזבח דאפילו מקל לחמור אין משנין דאין ממעטין באכילת קדשים וכן יש כמה הפרשים בין זה לזה והראב"ד ז"ל ס"ל דבקדשי בדק הבית אפילו מחמור לקל מותר לשנות. וגם הראב"ד ז"ל כך הבין דברי הרמב"ם ז"ל שמקל לחמור מותר לשנות בבדק הבית:

2ומקדישין אותן הקדש עלוי ומחרימין אותם. כולה חדא בבא וכדפירוש רעז"ל. וכך נ"ל לשונו ז"ל ומקדישים אותם הקדש עלוי כגון אם אמר על עולה ה"ז לבדק הבית מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו כח בה ונותן לגזבר. עוד בפירוש רעז"ל דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חברו כדי שיתן עולה זו לבן בתו כהן כדי שיטול עורה והוא פירוש רש"י ז"ל אבל תוספות ז"ל כתבו דלא נהירא דלא מצינו לשון זה דליתן לבן בתו כהן כי אם גבי בכור לכן נראה לפרש כדתנן בהדיא בפ"ח דערכין ואם נדבה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה וכן פירוש הרגמ"ה ז"ל אלא שפירש אינו רשאי דתנן התם כמשמעו כמו שכתבתי שם. עוד בפירוש רעז"ל אבל משמתו דאי אפשר לקיומי בהו והעמיד והעריך אין פודין אותם. אמר המלקט עוד פירש רש"י ז"ל אי נמי האי מתו דקתני הכא כגון שעבר ושחטן קודם פדיונם וקאמר דשוב אינו יכול לפדותם ולאכלם דבעינן העמדה והערכה ויקברו ע"כ והכי משני בגמרא אברייתא. בפירוש רעז"ל אבל קדשי בדק הבית וכו' עד ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כן כתב הרמב"ם ז"ל. אמר המלקט האי כך כתב הרמב"ם ז"ל לא קאי רק אטעמא דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אבל הדין עצמו מבואר בברייתא בגמרא. ובגמרא מפרש ר' יוחנן דרבנן ס"ל אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה ותניא כותיה דקדשי מזבח לרבנן היו בכלל העמדה והערכה וממתניתין נמי שמעינן דבין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה מדאיצטריך ליה לר"ש לפרושי מילתיה קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ולא קתני סתמא ר"ש אומר יפדו מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי יקברו וריש לקיש אמר לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה רק קדשי בדק הבית לחוד והא דאיצטריך ליה לר"ש לפרושי במילתיה קדשי בדק הבית משום דר"ש גופיה לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן וסבר דרבנן אתרוייהו קיימי וה"ק להו אי בקדשי מזבח מודינא לכו אבל בקדשי בדק הבית אם מתו יפדו ולרבנן אע"ג דקתני מתניתין סתמא אם מתו יקברו ותנן ברישא אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אעפ"כ לא קאי אלא אקדשי בדק הבית דהא ע"כ לא קאי אכולה דהא הקדש עלוי דלא קאי אלא אקדשי מזבח ור"ש פליג אדרבנן ואמר דאדרבא אפכא מסתברא דקדשי בדק הבית לא היו וקדשי מזבח היו וסברות הפוכות זו מזו. ובגמרא מפרש טעמא דר"ש בין אליבא דר' יוחנן בין אליבא דריש לקיש ולוי ס"ל דאפילו בעל מום מעיקרו הוי בכלל העמדה והערכה וכמו שרמזתי בר"פ המנחות והנסכים. ועיין ג"כ במ"ש בפרק שני דבכורות סימן ב':

3ר"ש אומר וכו' פרק שני דבכורות דף י"ד: