מלאכת שלמה על משנה תרומות ב:ב

1אין תורמין מן הטמא וכו'. פסק שם הרמב"ם ז"ל הכא כפשטא דמתני' דמיירי בין בתרומה גדולה בין בתרומת מעשר. ואיתא ביבמות פ' האשה רבה (יבמות ד' פ"ט) ובמנחות פ' הקומץ רבה (מנחות ד' כ"ה) ברייתא ושם פליגי ר' אליעזר ור' יוסי דבין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה גם בירוש' דפרקין ודפ"ק דמכלתין סי' ד' וגם לקמן ר"פ ששי ומשמע קצת התם דסתם מתני' סומכוס היא. ומה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל והיא סברת ר' נחמן בר יצחק בפסחים פ' שני דף ל"ג אבל בפ"ה מה' תרומות לא חילק כלל בין קודם שתגיע לעונ' המעשר ללאחר שתגיע. נראה מדבריו ז"ל דאפי' נטמא הטבל קודם גמר מלאכה או אפי' במחובר כשהי' יבש והוכשר ונטמא כשתרם מאותו טבל על הטהור הויא תרומה דבר תורה והחכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל תירץ ונתן טעם למה חזר בו ולא ראיתי פה להאריך. ושם ג"כ פסק הלכה כר' יהודה:

2שהי' לו מעשר טבל. כ' ה"ר יהוסף ז"ל י"ס דל"ג מלת טבל ע"כ. וכ' עוד על מה שפי' ר"ע ז"ל מעשר טבל מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומת מעשר כתב פי' זה קשה מאוד דאין זה נקרא טבל. ותו וכי מה עשה זה הלוי שהפריש ממנו חרומת מעשר ע"י אחר או אפי' אם פשע במה שהוא מפריש מדבר החייב בתרומת מעשר על החייב הלא אילו לא הי' טבל לא היה רשאי להפריש ממנו שהרי הי' מן הפטור על החיוב ע"כ נראה דמעשר טבל מיירי שלא ניטלה ממנו גם תרומה גדולה והקדימו לוי לכהן בכרי אך לספרים דל"ג טבל צריך לפרש דקאי אטמא דלעיל וה"ק וכן בן לוי שהי' לו מעשר והי' מפריש עליו ממעשר אחר שהוא טמא שוגג מה שעשוי עשוי וכו' ובזה מיושב לשון עליו וצ"ע עכ"ל ז"ל:

3בפי' ר"ע ז"ל. אם הי' יודע בו מתחלה שהוא טבל או שהוא טמא אע"פ שבשעה שתרם הי' שוגג ששכח שהוא טבל או שהוא טמא וכו'. אמר המלקט הי' נראה שצריך למחוק שלש מלות אלה והן טבל או שהוא משני המקומות שהן כתובות בו. וכך הי' נראה שצריך להיות אם הי' יודע בו מתחלה שהוא טמא אע"פ שבשעה שתרם הי' שוגג ששכח שהוא טמא הוי שוגג קרוב למזיד. וכן ג"כ הי' נראה [הגהה וכן מצאתי אחר זמן רב שהגיה החכם ה"ר סולימן ז"ל במשנתו בין בפי' הרמב"ם ז"ל בין בפי' ר"ע ז"ל:] שצריך לכתוב טמא במקום טבל שהוא כתוב בפי' הרמב"ם ז"ל בסוף פי' משנה זו בכל המקומות שכתוב טבל מדברי ר' יהודה והלאה וז"ל וא"ר יהודה לא יהי' בכאן שוגג אלא כשלא ידע כלל כי זה המעשר טבל עד שיפריש ממנו אבל אם ידע שהוא טבל ואח"כ שכח והוציא ממנו התרומה וכונתו שלא הי' טבל ואח"כ נזכר שהוא טבל לא עשה כלום ע"כ. או לכל הפחות הי' נראה שצ"ל בפי' ר"ע ז"ל שהוא טבל טמא ולמחוק מלות או שהוא והר"ש שירילי"ו ז"ל פי' מעשר טבל טהור שלא הוציא ממנו תרומת מעשר והי' מפריש עליו ממקום אחר ונמצא שהטבל האחר הי' טמא. אם הי' יודע בו מתחלה. מפ' ר' יהודה לשוגג דת"ק דהיינו שלא ידע בטומאה אבל אם ידע בה מתחלה ושגג ששכח והי' סבור שטהורים הן ובירוש' מפרש דאם שגג שחשב שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא קרוב למזיד ולא עשה ולא כלום בין בתרומה גדולה בין בתרומת מעשר עכ"ל ז"ל: ולפירושו ז"ל אתי שפיר לישנא דוהיה מפריש עליו דלפירוש שהעתיק ר"ע ז"ל ה"ל למתני והיה מפריש ממנו והולך ומ"מ נלע"ד דאינה כ"כ קושיא דדכותה אשכחן בפ' המוכר פירות וברפ"ק דנדה בברייתא דהי' בודק את החבית להיות מפריש עליה והולך וכמו שכתבתי בפ' שני דמקואות סי' ב' בשם רש"י ז"ל ע"ש. ואפשר ליישב בדוחק לשון טבל הכתוב בפי' הרמב"ם ז"ל דה"פ וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל שהופרש ממנו תרומה גדולה אבל הלוי עדיין לא הפריש ממנו תרומת מעשר והי' מפריש עליו פי' מטבל גמור אחר היה מפריש על זה שאינו טבול רק לתרומת מעשר שוגג מה שעשוי עשוי דלגבי שוגג חשבינן ליה מן החיוב על החיוב מזיד לא עשה כלום דלגבי מזיד חשבינן ליה מן החיוב על הפטור ר' יהודה אומר אם הי' יודע מתחל' שאותו הוא טבל גמור ושזה אינו טבל גמור אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום דהוי שוגג קרוב למזיד והרי תרם מן החיוב על הפיטור ואתי שפיר גם לפי' זה מלת עליו ומ"מ ממה שלא פי' דבריו הרמב"ם ז"ל בחבורו בפ"ה דה' תרומות גבי מעשר טבל דבן לוי אי הוי טעמא משום טבל משמע דמעשר טבל נמי הוי משום לתא דאין תורמין מן הטמא על הטהור או משום שזה טמא ושאר מעשרותיו טהורין או שזה טהור ושאר מעשרותיו שהפריש מהן על זה טמאין. וא"ת מה לו לתנא דמתני' לאשמועי' דאין תורמין מן הטמא על הטהור תרי זימני איכא למימר דלא זו אף זו קתני לא מבעיא טבל גמור דאם תרם מן הטמא על הטהור מזיד לא עשה כלום דאיכא נמי טעמא דפסידא דכהן מלבד טעמא דגזרה שמא יתרום שלא מן המוקף אבל גבי מעשר טבל שאינו טבול רק לתרומת מעשר דליכא טעמא דשמא יתרום שלא מן המוקף דהא שרי להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף ה"א דמזיד נמי מה שעשה עשוי קמ"ל. ועוד להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' גבי טבל טבול לתרומת מעשר לבד ס"ל דאם תרם מן הטמא על הטהור והי' יודע בו מתחלה הוי שוגג קרוב למזיד מה ששכח אח"כ ולא עשה כלום כך נלע"ד. אע"פ שלכאורה יש לומר דמה דקאמר ר"ע ז"ל שהוא טבל או שהוא טמא מלות שהוא טבל קאי אסיפא אבן לוי ומלות או שהוא טמא קאי ארישא דאין תורמין מן הטמא על הטהור ואתא לאשמועי' בקיצור דבריו ז"ל דאתרווייהו פליג ר' יהודה. ולשון הרמב"ם ז"ל שהעתקתי לעיל משמע שדרך אחרת יש לו יובן למעיין: