מלאכת שלמה על משנה יבמות א:ב

1כיצד פוטרות צרותיהן. גמ' מנא ה"מ דצרת צרתה פטורה אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה רבתה צרות הרבה רב אשי אמר סברא היא צרה מ"ט אסורא דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא:

2כיצד אם מתו הן וכו'. גמ' ואפי' כנס ולבסוף גירש את בת אחיו דהוו להו צרות זו לזו קודם גירושין אפ"ה קא שרית ליה ליבומי כדקתני ומתה בתו או נתגרשה הואיל ובשעת נפילה לא הוו צרות זו לזו ורמינהי דתנן לקמן בפ"ג שלשה אתין שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות וכו' וכנסה המגרש ומת זהו שאמרו וכו' טעמא דגירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא ומשני א"ר ירמי' תברה מי ששנה זו לא שנה זו תנא דמתני' סבר מיתת הבעל מפלת נשיו ליבום הלכך אפי כנס ולבסוף גירש כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת הא שריא ותנא ברא סבר נשואין הראשונים מפילין הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת אסורה עולמית רבא אמר לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני דמתני' דהכא דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני ומתה בתו או נתגרשה ואין צריך לומר זו דשלשה אחין דגירש ולבסוף כנס: (הגהה בספר כריתות בשער ב' [סימן צ'] דלשון למודים נתן טעם לכל זו ואצ"ל זו וז"ל נראה שכתב הך דאין צריך לומר זו ע"ד אלו ואלו דברי אלהים חיים כדאיתא פ"ק דעדויות למה נכתבו דברי היחיד בין המריבים לבטלם וכו' שאם יאמר אדם וכו' יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת כך כתב הלשון הזה שאם ישמע אדם או יראה ברייתא בענין יאמרו לו בלשון התנא ששמע רבי בסוף שמעת או שמא יסמכו על אותו לשון שני מדרך שכתבו בעדיות שאם יראו וכו' עד יסמכו עליו ואולי גם בענין לא זו אלא אף זו לא רצה לסלק הלשון הראשון אע"פ שאינו צריך ע"כ):

3וכל היכולה למאן וכו'. ר"פ בית שמאי ותוס' פ' שתי מדות (מנחות דף צ"ג) ובטור אה"ע סי' קע"ג וכתוב ברב אלפס ז"ל תוספתא אימתי אמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות מיאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאתר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתייבמות וכולן שנמצאו אילונית או שהיו נשואות לאחרים צרותיהן מותרות בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל ע"כ: