מלאכת שלמה על משנה יבמות יג:יב

1יבם קטן שבא על יבמה קטנה. מתני' דלא כר' מאיר דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר' מתיר. ומדכתי' כי ישבו אחים יחדו דדייקי' מינה הא אחיו שלא היה בעולמו לא שמעי' מכללא שאם היה בעולמו אפי' בן יום אחד:

2בא על יבמה גדולה וכו'. תוספות פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף כ'.) בפי' ר"ע ז"ל דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל. אמר המלקט ר"מ הוא דסבר הכי בברייתא גבי טענת בתולים כל שלשים יום דברי ר"מ ואפי' לר' יוסי דפליג עליה גבי ארוסתו ואמר דאם נסתרה עמו אינו יכול לטעון רק לאלתר אבל לא לאחר זמן דוקא בארוסה משום דלבו גס בה לא מוקי אנפשיה אבל אשת אחיו דבוש הימנה מוקי דעד תלתין יומין מוקי נפשיה. ואיתה למתניתין בירושלמי פ"ק דכתובות ותוס' פ"ק דב"ב דף ה':

3כופין אותו שיחלוץ לה. בגמ' פריך ועד שכופין אותו לחלוץ נכפיניה ליבם ומשני א"ר אמי בשגיטה יוצא מתחת ידה. וכתב הריטב"א ז"ל דמהא מתני' שמעי' דכל היכא דיבמה לא חזיא ליבם מחמת איסור כופי' אותו לחלוץ ומיהו אם היא גרמה האיסור במתכוין אין כופין ותהא עגונה כל ימיו וכדקתני סיפא ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשי' ממנו לחלוץ לומר שמפייסין אותו שלא יעגן אותה אבל אין כופין אותו וכן אתה אומר שאם נתן לה בעלה גט פסול שאסרה על היבם כופין אותו לחלוץ לדברי הכל והא דאמרי' בזמן שהוא מודה אפי' לאחר י"ב חדש כופי' מסתברא דהא קמ"ל כל היכא שהודה לדבריה לאחר שלשים יום שלא בעל ומרע לחזקה דידיה אם חזרה וטענה גם לאחר י"ב חדש שלא נבעלה וגיטה יוצא מתחת ידה והוא אומר בעלתי עתה כופי' אותו לחלוץ דכיון שהוא הודה שעברו שלשים יום ולא בעל רגלים לדבר להאמינה שלא בעל גם לאחר כן נמוקי יוסף:

4מבקשים הימנו שיחלוץ לה. בטור א"ה סי' קס"ז יג המדרת הנאה ס"א הנייה:

5כופין אותו שיחלוץ לה בין שהיו לה בנים בשעת נדר בין שלא היו לה כופין אותו לחלוץ. ועיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל ס"פ המדיר:

6לאחר מיתת בעלה מבקשין. ולא אמרי' כופין שנתן אצבע בין שניה שלא הפר לה שהרי אין יכול להכיר עד שיבעול ואי ס"ל דמצי מפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה ומייתי לה בפ"ד אחים ס"ל כמ"ד בכתובות היא נתנה אצבע ולהכי מבקשין ולא כופים תוס' ז"ל. בטור א"ה סי' קס"ה: