מלאכת שלמה על משנה יבמות טז:ב

1שתי יבמות וכו'. פ"ג דהלכות יבום סי' ז' ח' ט' י' ובטור א"ה סי' קנ"ח:

2לזו עדים וכו'. שמת בעלה ולזו אין לה עדים זו שיש לה עדים אסורה להנשא לשוק מפני יבמה שאין עדים שמת ושמא חי הוא דעדים מאי אהנו לה הא היא נמי מהימנא לומר מת בעלי. ובגמ' תנא לזו עדים ובנים ולזו לא עדים ולא בנים שתיהן מותרות שאין כאן זיקת יבום זו מפני בניה וזו בעידי חברתה. בפי' ר"ע ז"ל צריך להגיה שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן וכו': עוד שם צריך להגיה שהאשה שאמרה וכו':

3אסורות להנשא. פי' אם לא הניחו בנים אבל אם הניחו מותרות לינשא לשוק אפי' אליבא דת"ק שהרי עכשיו אין שום אחת מהן זקוקה לעדות חברתה שאפי' היה בעל חברתה קיים היתה אסורה להתיבם לו כיון שיש לה בנים מאחיו וע"כ ל"פ אלא בנתיבמו ומתו היבמין אבל נתיבמו ונתגרשו הרי אלו מותרות לזר:

4ר' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים וכו' בעי רבא אי טעמא דר' אליעזר דקסבר צרה מעידה לחברתה אי משום דהיא לא מקלקלא נפשה ולא אתבריר טעמיה ומשמע קצת דמסיק דטעמיה משום דלא מקלקלא נפשה ונפקא מינה דדוקא אי אנסיבא היא מנסבינן לה לצרה נמי אבל לאנסובי לצרה מקמי דידה לא: וכתיב בנמוקי יוסף וליתא להא דר"א ואפי' אנסיבא היא דמצי אמר כיון דאנסיבא לא מקלקלא נפשה וקושטא קאמרה אפ"ה לא מנסבא צרתה דרבנן סברי תמות נפשה עם פלשתים הוא דקא עבדא ע"כ. ומשמע דר' אלעזר גרסי' בלתי יו"ד שכן הוא ברוב המקומות. וז"ל הר' יהוסף ז"ל אסורות להנשא פי' דחיישינן שמא בעלה של יבמתה קיים והרי היא זקוקה:

5ר' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים הותרו לכל אדם. פי' הואיל וכל אחת הותרה ע"י עדות שלה ליבמה היתרה גם יבמתה עתה לכל אדם ע"י עדות זו ולא חיישי' שמא בעל יבמתה קיים דבשלמא כשלא נשאו ליבמין ודאי אין עדות זו מועלת לחברתה אע"פ שהיא מועיל לעצמה כי חיישי' שמא היא תשקר ותאמר שמת בעלה כדי לקלקל את יבמתה ואינה חוששת על קלקולה שהיא מקלקלת גם את עצמה מתוך שנאתה כדכתיב תמות נפשי עם פלשתים אבל כשנושאו ליבמין אין שייך לומר זה כי אין עדות של שום אחת מהן מועלת לחברתה דכיון שיש יבמין אחרים מה לי שמת בעלה של יבמתה ומה לי שיהא קיים על כן קסבר ר' אליעזר דלא חיישי' שמא שקרו עכ"ל ז"ל: