מלאכת שלמה על משנה יומא ו:א

1שני שעירי יוה"כ פ"ה דהלכות עבודת יוה"כ סי' י"ד ט"ו:

2שיהו שניהם שוין מדכתיב שְנֵי ובגמ' מסיק דשני כבשים של תמידין אה"נ דלמצוה בעינן שיהו שניהם שוין דהא מדכתיב כבשים משמע שנים ומה ת"ל שנים אלא ללמד שיהיו שניהם שוין אלא מדהדר וכתב את הכבש האחד וגומר ואת הכבש השני וגו' לימד שאע"פ שאין שוין כשרין וקרא דכתיב שנים איצטריך ללמד ששניהם ישחטו כנגד היום וכדתנן ברפ"ד דמסכת תמיד אבל מוספין של שבת שנאמר בהן שני כבשים ודאי צריך שיהו שניהם שוין לעכובא מדלא הדר כתב בהו אחד לרבות אע"פ שאינם שוין:

3אע"פ שאינם שוין כשרים לקח א' היום ואחד למחר כשרים תימה לע"ד דאמאי לא ערבינהו וליתני הכי אע"פ שאינם שוין או אם לקח אחד היום ואחד למחר כשרים ועל הרמב"ם ז"ל קשה יותר אמאי לא ערבינהו בס"פ בתרא דהלכות עבודת יה"כ ואילו גבי שתי צפורים של מצורע אע"ג דבמשנה לא ערבינהו תנא בפ' בתרא דנגעים הוא ז"ל ערבינהו בספי"א דהלכות טומאת צרעת וצ"ע לע"ד:

4ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה כצ"ל:

5ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו כצ"ל הלשון בפי' ר"ע ז"ל: ומה שפי' הוא ז"ל ושני שבזוג שני הוא שירעה עד שיפול בו מום וכו'. אמר המלקט כרב דמתני' דייקא כותיה דקתני אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו דאינו נותן תמורה אלא לזה שמת ואידך כדקאי קאי בקדושתיה ולא אמרינן ידחה ויפסל ויביא זה תחתיו ודלא כר' יוחנן דס"ל שני שבזוג ראשון ירעה ושני שבזוג שני יקרב דס"ל בעלי חיים נדחין וברייתא דייקא כותיה דקתני שני זה ששנינו עליו ירעה אינו יודע אם שני שבזוג ראשון אם שני שבזוג שני כשהוא אומר יעמד חי ולא שכבר עמד ונדחה על ידי מיתת חברו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד דיעמד חי עמידה אחת ולא שתי עמידות משמע. ביד פט"ו דהלכות מעשה הקרבנות סימן ד':

6והשני ירעה בפ"ק דשבועות דף י"ב ומוכח התם שהם דברי ר"ש ואיתה נמי בפרק ולד חטאות דתמורה דף כ"ב ודף כ"ג:

7שאין חטאת צבור מתה ירושלמי פ"ק דשקלים וס"פ ולד חטאת דתמורה בדף כ"ד ופירש הרמב"ם ז"ל וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת צבור שכן כתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת: ובגמ' דייקי' הא דיחיד כה"ג מתה ולרב דאמר בשני שבזוג שני קתני מתני' דירעה ובראשון שנדחה יתכפר אמאי הא דיחיד תמות אפי' לרבי דפליג בתמורה פ' ולד חטאת גבי מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ואמר רבי מתכפר באחת מהן והשנייה תמות וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים אבל נמצאת קודם כפרה ולאחר הפרשה רועה והא אפי' לרבי לא מתה שהרי לא הופרש לתשלומי אבוד שהרי מתחלה היה קיים ראשון ובשביל משתלח שמת הוצרך להביא שנים וכיון דאין ב"ח נדחין מעיקרא אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב וה"ל כמפריש שתי חטאות לאחריות שאם יאבד אחד מהן יקריב את חברו ומשני רב סבר לה כר' יוסי דאמר דמצוה בראשון ומעיקרא כי אפרשיה להאי שני אדעתא דאבוד אפרשיה ולא גרע ממפריש לאבוד ומתני' רבי היא והכי אמרי' במסכת תמורה דרב כרבי מוקי לה למתני' והא דר' יוסי מפ' בגמ' דר' יוסי דפסח הוא דתניא המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שניהם עומדים איזה מהם שירצה יקריב דברי חכמים ר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם היה שני מובחר ממנו יביאנו וכבר הארכנו פה יותר מדאי: ועיין בספר קרבן אהרן פרק שני דפ' אחרי מות:

8ר' יהודה אומר תמות אשני שבזוג ראשון קאי ובתרתי פליג עלייהו דרבנן דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה אני אומר תמות ועוד לא בזה שאמרתם עליו ירעה אני אומר ימות אלא הוא יקרב ובו מתכפר ושני שבזוג ראשון ימות:

9ועוד א"ר יהודה נשפך הדם ימות המשתלח דס"ל ב"ח נדחין ובהא פליגי ר' יהודה ורבנן ורב ס"ל כרבנן וכי קאמר מילתיה דשני שבזוג שני הוא שירעה אליבא דרבנן הוא דקאמר ולר' יוחנן קאי בקושיא מאי ועוד דלדידיה הא רבנן נמי אמרי ראשון ידחה וחנן המצרי ס"ל דאפי' דם בכוס ומת המשתלח לא נדחה הדם אלא מביא שעיר אחר ומזווג לו וכשר הדם למתנותיו וזה ישתלח ור"ש ס"ל בברייתא מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה ואיתא בכמה דוכתי חד מינייהו ס"פ בתרא דכריתות:

10מת המשתלח פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ד) ובפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נ"ט:)