מלאכת שלמה על משנה יומא ח:ה

1עוברה וכו'. ביד שם סי' ח' ט'. וכתב הר"ן ז"ל הא דנקט עוברה אורחא דמילתא נקט אבל ה"ה לבריא שהריח וערערה נפשו שמאכילין אותו על פי עצמו או על פי בקי המכיר בו וראיה לדבר וכו' ע"כ:

2על פי בקיאין. כתב הר"ן ז"ל ומדקתני על פי בקיאין ולא קתני רופאים ש"מ שהולכין על פי בקיאין והלכך יחיד מומחה שנחלק עם שנים אחרים שאינם מומחין אין הולכין אחר השנים כדאשכחן לענין הנשאל לחכם דאמרי' היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו דאלמא בעינן תרתי חכמה ומנין ולענין מחלוקת ב"ש וב"ה אמרי' בפ"ק דיבמות כי אזלינן בתר רובא ה"מ היכא דכי הדדי נינהו אבל הכא ב"ש מחדדי טפי ולפיכך אם הדבר ברור אצלנו שבקיאותו מכריע רוב המנין של אחרים הולכים אחריו בין להקל בין להחמיר ואם הדבר ספק מאכילין אותו דספק נפשות להקל זהו מה שנראה לי בזה והרמב"ן ז"ל לא כתב כך בספר תורת האדם עכ"ל ז"ל:

3אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. הכי מיפרשא וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט היינו למר בר רב אשי דאמר כל היכא דאמר צריך אני אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר לב יודע מרת נפשו:

4עד שיאמר דיי. גרסי' בשני יודי"ן וכן הגיהו החכם הר"ר יהוסף ז"ל וכן הוא שם ביד. ונראה לע"ד דמדתנן גבי על פי עצמו משנה יתירה עד שיאמר דיי מאי דלא תנן הכי ברישא גבי על פי בקיאין מאכילין אותו על פי בקיאין עד שיאמרו דיו לרמוז לנו קולא דמר בר רב אשי ואפשר שאפי' ברישא כשמאכילין אותו על פי בקיאין אע"פ שאמרו מקצתם או רובם דיו אם הוא אמר אחר שהתחיל לאכול עדיין אני צריך לאכול מוסיפין לו עד שיאמר דיי דוק: