מלאכת שלמה על משנה זבים ה:יב

1האוכל אוכל ראשון בשבת פ"ק דף י"ד ופירש רש"י ז"ל שם האוכל אוכל ראשון מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה לא כדאמר במסכת נדה מי שאין לה טומאה אלא באכילתה יצאת זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה וכ"ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה אבל הן גזרו באותו היום שעלו לבקרו לחנני' בן חזקי' בן גרון ושיעורו לפסול את הגוי' בחצי פרס בפ' יום הכפורים והתם נמי אמרי' הנח לטומאת גוי' דלאו דאורייתא ומצאת בספר ערוך משונה טומאה זו דאורייתא דסגי לה בטבילה עכ"ל ז"ל והתם בגמ' מוקמי' מתני' כר' יהושע דאמר בטהרות פ' שני האוכל אוכל ראשון מיפסל פסיל טמויי לא מטמא וכתבו שם בשבת תוס' ז"ל אוכל ראשון ואוכל שני אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעי' מיניה אוכל שני ואי תנא אוכל שני ה"א דאוכל ראשין טמויי מטמא נמי ע"כ. עוד כתבו הם ז"ל והשותה משקים טמאים לא שייך בהו ראשון ושני דלעולם משקין תחלה הוו אע"ג דאכתי לא נגזר כמו שאפרש בסמוך מ"מ הי' בדעתם לגזור מיד וצריכא לאשמועי' משקים ואוכלין כדאמרי' בגמרא בסמוך דהך דמשקים לא שכיחי ואי תנא משקים ה"א דוקא משקים דחמירי אבל אוכל לא פסיל כלל ע"כ. עוד כתבו ז"ל ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומי' ופסיל להו ואע"ג דמשקים תחלה הוו כדאמרי' כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה הכא דקאמר ופסיל להו משום דאכתי קודם י"ח דבר לא גזרו להיות משקים כמו שאפרש עכ"ל ז"ל:

2והבא ראשו ורובו וכו' וכתוב בספר הרוקח סי' שי"ח הבא ראשו ורובו במים שאובין פי' ר"ח בו ביום של טבילה וטהור שנפלו על ראשו ורובו מים שאובין אפילו ביום שלא טבל בו ואין לומר מה שגזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין דוקא בטובל לאכילת תרומה אבל לא בנדה דהא טעמא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין שייך בנדה ותו אם לאיסור חששו לנדה שהיא בכרת לא כ"ש. פי' תרומה כהן טמא האוכלה אינו אלא במיתה ע"כ. והקשה הר"ש ז"ל וא"ת בא ראשו ורובו במים שאובין היינו טבול יום דאורייתא איכא לאוקומה כגון דלאחר שבא ראשו ורובו במים שאובין העריב שמשו ע"כ וכן כתבו ג"כ שם תוס' ז"ל ועוד כתבו ז"ל שם בשבת פ"ק ובר"פ שני דגיטין וז"ל וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו וא"ת מ"ש דבטהור לא גזרו כי אם בנפילה ולא גזרו נמי בביאה כמו בטביל יום דגזרו אפילו בביאה וכ"ש בנפילה אומר ר"י דהחמירו בנפילה משום הא דאמרי' בגמרא בסמוך שמעשה כך היה שהיו מעבירין על גביהן ג' לוגין מים שאובין או יותר אחר שטבלו במים סרוחים ע"כ וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט דהלכות שאר אבות הטומאות אפילו טהור שאינו טביל יום אם נפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין או שבא ראשו ורובו במים שאובין ה"ז כשני לטומאה עד שיטבול. טבל אינו צריך הערב שמש מפני שעיקר טומאה זו מדבריהם עכ"ל ז"ל. ונלע"ד דדוקא קתני הבא ראשו ורובו וכן נמי על ראשו ועל רובו דתרויהו בעינן ולאו או או קתני וגם נראה על רובו ר"ל על רוב גופו מלבד ראשו ולקולא דלא נפסל עד שיפול על כל ראשו ורוב גופו מים שאובים ואח"כ מצאתיו מבורר שם בפ"ט דהלכות שאר אבית הטומאות וז"ל נפלו על ראשו אבל לא על רובו או שנפלו על רובו ולא על ראשו או שנפלו בו בראשו בלבד מלמעלה ועל רובו נפלו מן הצד או מלמטה ה"ז טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו הסמוך לראשו כדרכן וכן אם בא ראשו במים שאובין ולא בא רובו וכ'. והיא תוספתא בפ"ג דמקואות:

3בפי' רעז"ל וגזרו על טהור גמור שנפלו וכו' משום דאי לא הא לא קיימא הא:

4והאוכלין שנטמאו במשקים פי' הרמב"ם ז"ל דוקא לתרומה אבל לא לחולין ובהא אפילו הרמב"ם ז"ל מפ' דמשקים נעשין תחלה אפילו שנטמאו בידים שהן שניות לטומאה מפני שהוא לטמא את התרומה אבל לטמא כלי אינם נעשין תחלה אא"כ קבלו הטומאה מאב הטומאה כמו שפירש בהקדמתו לסדר זה וכבר כתבתי ענין זה ג"כ לקמן בפ' שני דטבול יום סי' ב'. וז"ל תוס' ז"ל שם בשבת פ"ק דף י"ד אלא במשקים הבאין מחמת ידים וא"ת ולמה הוצרכו לגזירה זו דכיון דגזרו דידים פוסלת את התרומה א"כ משקים שנגעו בהן הוו תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה וי"ל דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה והא דקאמר בגמרא במשקים הבאים מחמת ידים ה"ה מחמת כל פסולי תרומה ע"כ. ועיין במה שכתבתי בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר:

5בפי' רעז"ל ורבנן גזור אפילו על משקים שנטמאו מחמת ידים שהן שניות שיטמאו כלים. (ב) אמר המלקט היא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות ועיין בפי' רעז"ל פ"ק דשבת ששם משמע שפירש כדעת הרמב"ם ז"ל דדוקא משקין הבאין מחמת שרץ מטמאין כלי ולא משקים הבאים מחמת ידים ועיין במ"ש שם:

6עוד בסוף פירושו ז"ל גזרה משום משקה זב וזבה דמטמאין כלים מדאורייתא דכתיב וכי ירוק הזב בטהור מה שביד הטהור טמאתי לך בין אוכלין בין כלים בין משקים:

7סליק