מלאכת שלמה על משנה זבים ה:ב

1ועוד כלל אחר אמר [ה"ר יהוסף ז"ל הגיה אמרו וכתב כן מצאתי ע"כ: כל וכו'. ר"פ בכל מערבין (עירובין דף כ"ז) מייתי לה למילף מינה דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא הכא תנא חוץ ואיכא נמי מרכב דהיינו תפוס דאוכף שכשרוכב תופס באותו עץ דאי מרכב דיתיב עליה היינו מושב והא תנא ליה אלא כדאמרינן וכדתנן האוכף טמא מושב והתפוס טמא מרכב ושמעינן ממתני' דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ וכתבו שם תוס' ז"ל כל הנישא ע"ג הזב טמא אם נפרש דבהיסט איירי שמסיט כולו הוי כל דוקא ובכמה דוכתי קרי להיסט משא אבל אי מיירי בעליונו של זב שאינו מסיט כולו שמקצתו נגרר בארץ דלאו היסט הוא כדאמרינן איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זהו היסטו מספקא לר"י אי שייך בכל דבר אי לא דעליונו של זב נפקא לן מוכל אשר יהיה תחתיו הזב אי הוה דומיא דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך או לא ע"כ וכן דקדק ג"כ הר"ש ז"ל. ועוד כתבו תוס' ז"ל וכל שהזב נישא עליו טהור אומר ר"ת דטהור מטומאה תמורה דאינו מטמא אדם וכלים אבל טמא טומאה קלה כגון לטמא אוכלין ומשקין אע"ג דאינו ראוי למשכב ומושב ומייתי ראיה וכו' ותוס' ז"ל דחו אותו בסוף:

2וכל שהזב נישא עליו טהור. כדתניא בתוספתא דאין מטמא בהיסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים. הר"ש ז"ל:

3ולמושב והאדם. כך צ"ל. ופי' רש"י ז"ל והאדם דכתיב והנושא אותם אף האדם במשמע אותם. ע"כ:

4כיצד אצבעו כו'. תוס' ר"פ דם הנדה כתבו דנראה להם דהיינו ע"ג אבן מסמא דבתוספתא וכגון שהנדבך דוחק אצבעו של זב דאי לא"ה הוי כאילו הי' אויר בין אצבעו לנדבך דאין כאן טומאה כלל ע"כ:

5בטמא שנים ופוסל אחד. פי' הרמב"ם ז"ל כל מקום שאומר מטמא שנים ופוסל אחד מיירי בתרומה וכל אב הטומאה מטמא שנים ופוסל אחד וראשון מטמא א' ופוסל א'. כל אב שמטמא אדם לטמא בגדים בזמן שהוא נוגע באב מטמא שנים ופוסל אחד כאב עצמו. אבל אינו מטמא אדם וכלי חרס פירש נעשה ולד הטומאה ר"ל ראשון ומטמא אחד ופוסל אחד וכל אב שהנוגע בו אינו מטמא בגדים בין בשעת מגמו בין לאחר פרישתו מטמא אחד ופוסל אחד האוכלין וכו' והמדף מטמאץ ע"ג הזב אפילו חוצץ ביניהם הרביד אמצעיים אבל מתחתיו אם אינו נוגע ויש ביניהם חוצץ לא דתניא בת"כ קל וחומר שיעשה על גביו משכב ומה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף עשה תחתיו משכב מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שיעשה על גביו משכב ת"ל אשר ישכב עליו תחתיו עושה משכב ולא על גביו משכב ומושב. מטמאין שנים שהן אבות בין זב יושב עליו בין לא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו אין לי אלא כל זמן שיושב עליו מנין לעשות ריקם כמלא ת"ל כלי עכ"ל ז"ל:

6והמדף מלמעלן מטמאין שנים. נוסחא אחרינא מטמאין אחד והוא הנכון והיא הגירסא שפירש רעז"ל. וזהו ג"כ לשון החכם הר"ס ז"ל ה"ג מטמאין א' ופוסלין אחד ול"ג מטמא שנים דהתנן פ"א דאהלות הבגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים. עכ"ל שם. עוד כתב על מה שכתוב בפי' הרמב"ם ז"ל או אוכלין ומשקין או משכב ומושב הכל טמא והוא מטמא שנים ופוסל אחד וכו' וזה לשונו שיבוש נפל בספרים דאין בגדים הנוגעים בזב מטמאין שנים דאינן אלא ראשון בין אם פירשו בין אם לא פירשו כמו שכתבתי בסמוך ע"כ. ולשון הרמב"ם ז"ל שם האוכלין והמשקין והכלים שאינם עשויין לא למשכב ולא למושב ולא למרכב שהיו למטה וישב הזב וכיוצא בו עליהן מלמעלה ולא נגע בהם כולם טהורים ע"כ. וכתב מהרי"ק ז"ל שם ופירש רבינו שמדף ששנינו היינו כלי שטף שאינם ראויין למשכב ולמושב ואע"פ שבמשנה זו לא הזכירו מרכב כללו רבינו עם משכב ומושב שוודאי דינם שוה שעל זה אמרו בר"פ בכל מערבין שאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא מרכב ע"כ: