מלאכת שלמה על משנה זבחים יד:ב

1הרובע והנרבע. תוספת דתמורה ר"פ כיצד מערימין. ובגמרא פריך הא נמי תיפוק לי מפתח אהל מועד דהא לאו ראויין הן לבא בעזרה בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו והדר נרבעו וכיון דאיחזו כבר ונדחו ראויין קרינן בהו ואיצטריך למעיטינהו מלהקריב קרבן וכו' אלא מוקצה ונעבד על כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה ונעבד דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מיתסרי בהקצאה ועבודה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא פירוש והוא עצמו אסר מה שהקדיש הלכך רובע ונרבע דחיילי אף על המוקדשים כבר מימעטי בחוץ מלהקריב קרבן דלאו בני הקרבה נינהו דכתיב כי משחתם בהם מום בם וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז ומוקצה ונעבד ע"ז נינהו ואתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן על כרחך כיון דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב קרבן ולא נפקי מאל פתח על כרחך בשנראו כבר מיירי ולא משכחת לה אלא בולדות קדשים ואירע בהן פסול זה במעי אמן דנראו לבא אל פתח אהל מועד במעי אמן קודם שנעשו אתנן ומחיר שאם בא להקריב את אמם היו הן באין אל פתח אהל מועד וכן נמי כלאים ויוצא דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתם דהיינו לידתן הם מתקדשים הלכך חל אתנן ומחיר עליהם אם נתן לה עובר של מוקדשין באתננה דלא קדיש עד שנולד:

2כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' וכו' פירש רש"י ז"ל שנאמר לפני משכן ה' שאע"פ שכשר לבא אל פתח אהל מועד הואיל ואינו כשר ליקרב אין חייבין עליו ע"כ. וביד פי"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ו':

3ובעלי מומין עוברין עובר בלא תעשה. כך הוגה בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

4אותו ואת בנו ומחוסר זמן. תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס"ג) ודפ' אותו ואת בנו (חולין דף פ') ושם בגמרא דף פ"א:

5בפירוש ר"ע ז"ל אבל תורין ובני יונה דלא מאיסו וכו' ואי אשמועינן תורין ובני יונה וכו' אכן רש"י ז"ל פירש ובני יונה לא גרסינן ע"כ. עוד פירש אבל תורין דלא מאיסי אימא מודו ליה לר"ש דהואיל וחזו לאחר זמן קאי בלא תעשה ע"כ וגם הרמב"ם ז"ל לא הזכיר בפירושו רק תורין ע"ש. עוד פירש רש"י ז"ל אבל בעלי מומין דאיחזו ואידחו אימא אע"ג דכי עבר מומן ירצו השתא מיהא דתויין נינהו ונפטר בחוץ ע"כ: עוד בפירוש ר"ע ז"ל אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קאתי להו אימא מודי להו ר"ש לרבנן. אמר המלקט כך היא הגירסא בכל ספרי כתיבת יד אבל גירסת התוס' ז"ל כאשר הוא בדפוס התלמוד אימא מודו ליה רבנן לר"ש שכתבו דבכל דוכתא משמע דפסול הגוף חמור מפסולא דאתי מעלמא והא דמשמע הכא אפכא וכו' כמו שתרצו שם:

6שהיה ר"ש אומר כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן הרי זה בלא תעשה. מפרש ר"ל בגמרא טעמא דר"ש דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו אמר להם משה לישראל כי עייליתו לא"י ישרות דהיינו נדרים ונדבות הקריבו בבמות אבל חובות יחיד לא תקריבו כלומר ממלת איש משתמע דהיחידים שבכם לא יקריבו שום חובה ואפילו בבמת צבור עד שתבואו אל המנוחה ותקריבום אלמא חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד כי יבואו לשילה ויקריבום שם וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל ומשמע בין בבמת יחיד בין בבמת צבור אלמא מחוסר זמן בבמה בלא תעשה. ופירוש הרמב"ם ומה שאחז"ל כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה אין הענין שחייב כרת ומלקות שזה לא יבא לעולם כמו שבארתי בכתובות ובקמא ובמכות אבל הכונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו ע"כ. וביד שם פי"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ז' ח'. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ו' דפרשה אחרי מות: