מלאכת שלמה על משנה זבחים ח:א

1כל הזבחים שנתערבו וכו'. תוס' פ"ק דפסחים דף ט' ודפ' הנשרפים (סנהדרין דף ע"ט.) וביד בפ"ג דהלכות איסורי מזבח סימן י"ב ובפ"ד סימן י"ב ובר"פ ששי דהלכות פסולי המוקדשין וסימן ב' ג':

2אפילו אחד ברבוא ימותו כולן. בגמרא פריך תנינא חדא זימנא בר"פ ששי דמסכת תמורה כל האיסורין לגבי מזבח אוסרין כל שהן ומשני צריכן דאי מהתם ה"א ה"מ לגבוה אבל להדיוט מותרין ברעייה ופדייה דלא איירי התם באיסורי הנאה אבל הני דלהדיוט נמי לא חזו בפדייה דהא באיסורי הנאה נתערבו אימא ניבטלו איסורי הנאה ברובא שלא ימותו אלא ירעו וימכרו דלא חמור דין הדיוט כולי האי קמ"ל ימותו ואי מהכא ה"א הני הוא דאיסורי הנאה נינהו אבל הנך דלאו איסורי הנאה נינהו אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה קמ"ל ופריך דלאו איסורי הנאה נמי הא תנא ליה הכא ולמה ליה למיהדר ולמיתנייה התם ומשני מי קתני במתני' גבי רובע ונרבע בכמה הן אסורין בתמורה הוא דקתני אוסרין כ"ש דאי ממתניתין דילמא בטלי במאה או במאתים דאחד ברבוא דקתני במתניתין לאו עלייהו קאי ופריך וניתני הא דתמורה ולא ניתני הא דזבחים ומשני תקנתא איצטריכא ליה דהתם אוסרין בכ"ש תני ולא תקנתא והכא תני תקנתא ירעו עד שיסתאבו וכו' והדר פריך דהדיוט נמי הא תנא בכמה דוכתי במס' ע"ז ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ז וכו'. אפה בו את הפת וכו'. דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרי להדיוט ולמה ליה למיתנייה הכא בחטאות המתות ושור הנסקל ומשני צריכי דאי מהתם ה"א ה"מ חולין אבל קדשים אימא ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורא ברובא דהא מדאורייתא כל איסור ברובא וירעו כי היכי דלא נפסדינהו לגמרי ואי מהכא ה"א ה"מ לגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא לא כלומר אבל מידי דהדיוט כגון חולין דקילי אימא ניבטלו ברובא קמ"ל וז"ל הסוגיא אשר שם ר"פ כל האסורין עם פירש רש"י ז"ל אשר שם אוסרין כל שהן מאי קמ"ל דלא בטלי ברובא תנינא כל הזבחים וכו' אפילו אחד ברובא ימותו כולן ומשני איצטריך סד"א התם הוא גבי חטאות המתות ושור הנסקל דאיסורי הנאה נינהו ומש"ה חשיבי ולא בטלי אבל הני דמתני' דהכא רובע ונרבע דמותרין באכילה להדיוט דבהכי עסיקינן שרבע או נרבע על פי עד א' או על פי הבעלים אימא ליבטלו ברובא קמ"ל מתני' דכל האסירין דלא. ובזבחים גרסינן תו ואי אשמעינן הא דתמורה ה"א הכא הוא דלגבוה מאיסי ומש"ה לא בטלי וירעו עד שיסתאבו ויאכלם ההדיוט אבל מילתא דלהדיוט נמי אסירא אימא ליבטיל קמ"ל התם ימותו דאפילו לגבי הדיוט לא בטיל דלימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ויאכלם הדיוט. ופרכינן ורובע ונרבע נמי תנינא התם בזבחים דירעו עד שיסתאבו ויביא וכו' ומשני חדא בחולין וחדא בקדשים מתניתין דכל האסורים מיירי בנתערבו כשהן חולין ואח"כ הקדישן וההיא דזבחים מיירי בנתערבו כשהן קדושים דהתם קתני כל הזבחים וצריכי דאי אשמעינן גבי קדשים משום דמאיסי אבל גבי חולין דלא מאיסי בשעת תערובת דלא שייך בהו חלק גבוה אימא ליבטלו וכי מקדש להו קדשי שפיר דהא כבר איבטיל ליה איסור וליקרבו קמ"ל ופרכינן ובחולין נמי תנינא דאפילו בחולין ממש לא בטלו ברובא בעלי חיים וכל הנך דחשיבי וכדתנן בפ' בתרא דע"ז ואלו אסורין ואוסרין כ"ש יין נסך וע"ז וכו' ומשני צריכי דאי אשמעינן התם ה"א משום דאיסורי הנאה הוא דלא בטלי אבל הכא דלאן איסורי הנאה ה"א דליבטלו ואי אשמעי' הא ה"א משום דלגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא אפילו איסורי הנאה ליבטלו ברובא קמ"ל ופרכינן התם בגמרות כתיבת יד ומ"ש לענין תערובת קדשים במתני' דכל הזבחים דקתני איסורי הנאה ואיסורי אכילה בהדי הדדי איסורי הנאה כגון חטאות המתות ושור הנסקל ואיסורי אכילה כגון טרפות ובתערובת חולין במסכת ע"ז אפסיק ותני איסור הנאה לחוד בפ' בתרא במתניתין דואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וכו' ואיסור אכילה תני לחוד שם בפ' שני ואלו שאין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עו"ג וכו' ומשני משום דהתם בפ' בתרא דע"ז קאי גבי יין נסך ובעי לפרושי איסוריה דיין נסך פריש נמי כל איסורי הנאה דדמיין ליה לחוד והכא נמי גבי זבחים משום דבעי לפרושי האסורין לגבוה תנא כל דאסורין לגבוה לגבי מזבח דדמו ליה דבין איסורי הנאה בין איסורי אכילה אסורין לגבוה ע"כ והדר פריך הכא בגמרא וניבטלו ברובא דהא כתיב אחרי רבים להטות ומסיק רב אשי בעלי חיים חשיבי ולא בטלי וכתב הר"ן ז"ל בפ' גיד הנשה דף תשי"ד אבל משום בריה לא כיון שאין אסורו מעצמו מתחלת ברייתו כגון גיד הנשה וכיוצא בו ע"כ והדר פריך בגמרא ונכבשינהו דנניידו פירש יכופו אותם שינדו דלא להוי קבוע ומשני גזרה משום קבוע דילמא אתי למימשך ולמנסבינהו חד חד כי לא ניידי דה"ל קבוע וכמחצה על מחצה וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש. ואמר רבא אפילו בדיעבד אי אקריב לא הורצה ואע"ג דגבי עירוב קנים תנן ברפ"ג דמסכת קנים דבכהן שאינו נמלך מחצה כשר ומחצה פסול אע"ג דבנמלך אמרינן התם בפ"ק דכולן ימותו ההיא כמ"ד ב"ח אינם נדחין ותנא דמתניתין אליבא דרבא הוא ר' יהודה דס"ל בעלמא ב"ח נדחין. תו משמע בגמ' דלרב דאמר גבי טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות אם נפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן דתלינן לומר דהך דע"ז הוא דנפל הה"נ דבמתניתין כיון דמת א' מהם הותרו כולן דאמרינן דאיסורא מית כיון דמדאורייתא בכל מילי ברובא בטלי ובלבד שיקריב אלו הנותרים שנים שנים וכמו שפירש ר"ע ז"ל בסמוך בסימן ה' וביד פי"ו דהלכות מאכלות אסורות סימן ז'. ובטור י"ד סימן ק"י. ועיין בהר"ן ז"ל פ' גיד הנשה דף תשי"א ע"א ותוסיף לקח טוב:

3שנעברה בו. בדלי"ת ואית דגרסי לה ברי"ש אבל ודאי עבירה ברי"ש אבל התם בפ' עגלה ערופה בברייתא (סוטה דף מ"ו) ודאי שנעבדה בהן עבודה גרסינן בדלית תרויהו כדמוכח התם בגמרא וכדפירש שם רש"י ז"ל וכדפי' ג"כ בספר קרבן אהרן רפ"ז דפ' אמור ואיתא בפ' האומר דקדושין דף ס"ו:

4או שהמית. אית דלא גרסי מלת או וכן מוכרח מפירש רש"י ז"ל שהעתיק כבר ר"ע ז"ל דמפרש ואזיל מאי היא כגון וכו':

5או על פי הבעלים. בפי' ר"ע ז"ל דקיי"ל מן הצאן להוציא את הנוגח ע"כ אמר המלקט פירש ויו דומן הצאן להוציא וכו' וביד פ"ג דהלכות איסורי מזבח סימן ו':

6ובטרפה. בגמרא בעי האי טרפה ה"ד אי דידע לה ליתי ולישקלה ואי לא ידע לה מנא ידע דאיערב ומשני ר' ירמיה כגון דאיערב בולד טרפה ור"א היא דאמר בס"פ ששי דתמורה ולד טרפה לא יקרב ע"ג המזבח. ואיכא תו תרי שנויי אחריני דדבי ר' ינאי אמרי כגון דאיערב נקובת הקוץ שהיא כשרה ומום נמי לא הוי דהדר ברי בדרוסת הזאב ור"ל אמר דאיערב בנפולה וקסבר ר"ל דלית לה בדיקה דאפילו אם עמדה צריכה מע"ל ואפילו אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטה שאין זו בדיקה. וכתבו תוס' ז"ל בפ' כ"ש דף כ"ט והא דאמרינן בפ' התערובות נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה וכו' בכלאים וטרפה ירעו עד שיסתאבו וימכרו והשתא ע"כ ימכרו לכלבים דלישראל טרפה אסירא ליה א"ש אפילו למ"ד אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דהא דאין פודין היינו היכא דלא חזי לאכילה אבל הכא חזי לאדם אם היו נכרין דהא ר' עקיבא שרי בבכורות לזמן עו"ג על הבכור ובזבחים פ' טבול יום מוכח שר"ע אוסר בכור טרפה ב"מ להאכילו לכלבים שאפילו העור אסור כשנמצא טרפה קודם הפשט והיכא דשרי לישראל איתקש לצבי ואיל ע"כ וכתבתיו ג"כ לקמן פ' ט"י סימן ד':

7ויביא בדמי היפה שבהן. ביד פ' שני דהלכות איסורי מזבח סימן י':