מנורת המאור, אור גדול ח

1פרק שמיני, בענין כבוד שבתות וימים טובים

2גדולה שבת, שהיא שקולה כנגד כל המצות, שכל המחלל שבתות בפרהסיא, או עובד ע"ז, שניהם כגוים לכל דבריהם.

3גדולה שבת, שאסר הב"ה לעשות בה מלאכה, ואע"פ שהמלאכה חביבה לפניו. שהרי הב"ה ברא את העולם במאמר, לא ביגיעה ולא בעמל, ואפי' הכי קרא למעשה בראשית מלאכה, מפני שהמלאכה חביבה לפניו, דכתי' ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וגו'.

4גדולה שבת, שנתנה הב"ה לבחון בה גירי הצדק. שהרי לא פירש מתרי"ג מצות אלא שבת בלבד, שנא' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו.

5גדולה שבת, שנתנה הב"ה למנוחה לישראל, ואפי' לבהמתן, שנא' למען ינוח שורך וחמורך, כמוך.

6גדולה שבת, שאין התינוק נימול עד שתעבור השבת, מפני כבודה, שאין לך שמונה ימים שאין שבת בתוכה.

7גדולה שבת, שאין כהן גדול נכנס לעבודה אחר משיחתו עד שתעבור עליו השבת, דכתי' שבעת ימים ילבשם הכהן המשיח וגו'.

8גדולה שבת, שאין [המזבח] עצמו כשר לעבודה עד שתעבר עליו השבת, דכתי' שבעת ימים תכפר על המזבח.

9גדולה שבת, שאין לך מועד שאינו מתעטר בה. חג המצות שבעה, חג הסוכות שבעה, חג השבועות אחר ספירת העומר חמשים יום, שאין לך חמשים יום שאין בהם שבעה שבתות.

10גדולה שבת, שאין הזב והזבה והנדה והיולדת וטמא מת זוכין ליטהר עד שיעבר עליהם השבת.

11גדולה שבת, שאין החתן מותר שתמשך סעודתו עד שתעבור עליו השבת, שנא' מלא שבוע זאת.

12גדולה שבת, שכשנתדלדלו ישראל ממעשים טובים, לא עמדה להם אלא זכותה של שבת, שנא' ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים, עד שתעבור עליהם השבת, ובימי אליהו היא עמדה [להם, שנא' בשביעית], שהזכיר להם השבת. ובימי יהורם היא עמדה להם, שנא' ויצא מלך ישראל ומלך יהודה [ומלך אדום] ויסובו שבעה ימים.

13גדולה שבת, שאינה נדחית אלא מפני סכנת נפשות, כגון חולה מסוכן או תינוק שנפל לים או לנהר או לתוך הבור, או כיוצא בזה.