מנורת המאור, אור עולם יג

1פרק שלשה עשר, בענין הדיין

2לעולם יהיה הדיין זהיר בדין, שבשכר הדין נתן הב"ה תורתו לישראל, שנא' ועוז מלך משפט אהב, ועוז זו תורה, שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

3לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו תחתיו. וכן כתי' בשלמה, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו', איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם, שהיא דומה ללילה.

4לעולם ישתדל הדיין להיות זהיר בדין, דאמ' ר' אלעזר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, אם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה. כל זמן שהתחתונים עושין דין אמת, אין העליונים עושין דין, וכל זמן שהתחתונים אין עושין דין אמת, העליונים עושין דין.

5לעולם לא ידור אדם אלא בעיר שיש בה עשרה דברים. ואלו הן. רופא, אומן, ובית הכסא, ובית המרחץ, ומים מצויין, כגון נהר ומעין, ובית הכנסת, ומלמד תינוקות, ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין.

6לעולם ישתדל אדם [לרוץ] לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלך ישראל בלבד, אלא אפי' לקראת מלכי גוים, שאם יזכה, יבחן בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.