מנורת המאור, אור עולם ב

1פרק שני, בענין התפלה

2לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה מעשרה ראשונים. שאפי' מאה באין אחריו, הוא נוטל שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך, אלא נוטל שכר כנגד כולם.

3לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים, ואח"כ יתפלל, שנא' לשמור מזוזות פתחי, פתחי, לא נאמר, אלא פתחי, שני פתחים.

4לעולם ישתדל אדם להיות זהיר בתפילה, ויתפלל תמיד עם הצבור, כדי שתקובל תפלתו, שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין.

5לעולם ישב אדם בבית הכנסת, ואח"כ יתפלל, שנא' אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ואחר התפלה ישב, שנא' אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

6לעולם יתפלל אדם במקום קבוע, שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה', ואין עמידה אלא תפלה, שנא' ויעמד פינחס ויפלל, וכתי' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים.

7לעולם ישתדל אדם להתפלל שלשה פעמים בכל יום, ערבית ושחרית ומנחה, שנא' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי.

8לעולם יסדיר אדם את תפלתו, ואח"כ יתפלל. והני מילי תפלת ראש השנה ויום הכפורים ושל מועדים ושל פרקים שהן לשלשים יום ולהלן.

9לעולם יסדר אדם שבחו של הב"ה ואח"כ יתפלל לבקש צרכיו, שנא' ואתחנן אל ה' וגו', וכתי' אתה החלות וגו', הרי שבחו של הב"ה, וא"כ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, הרי בקשת צרכיו.

10לעולם יכוין אדם את עצמו, אם יוכל לכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, לא יתפלל.

11לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות.

12לעולם לא ישאל אדם את צרכיו בלשון ארמית, שאין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין לדבר ארמית.

13לעולם לא יעמד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך, שנא' ממעמקים קראתיך ה'.

14לעולם יתפלל אדם במקום שיש בו חלונות, שנא' וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם.

15לעולם לא יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. תניא ר' אלעזר חסמא אומר, כל המתפלל כנגד רבו, או אחורי רבו, גורם שכינה שתסתלק מישראל.

16לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה לצרה, בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

17לעולם יבקש אדם שיהיו הכל מאמצין אותו מלמטה ולא יהיו לו צרים מלמעלה.

18לעולם לא ימנע אדם [עצמו] מן הרחמים, ואפילו חרב פשוטה מונחת לו על צוארו, שנא' הן יקטלני לו איחל.

19לעולם יביע אדם רחמים עד זבילא בתריתא, [דלהוי ליה שלמא].