מנורת המאור, א; פרק הצדקה

1מדבר בצדקה רב להושיע

2יהיר כילי סורה אלי שימה מלי על לב חוקה

3שבע נא נפש נענה אותה אל נא תשיב ריקה

4רב לך מהון למה תקפוץ יד מנפש השוקקה

5אחרוש תלם מיטב כרם מיטב שדה מיטב חלקה

6לכן בשדה טוב ותרומות בו זרעו לכם לצדקה.

7זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' עד יבוא יורה צדק לכם. גרסינן בבבא קמא בפרק ראשון א"ר יוחנן משמיה דר' שמעון בן יוחאי מאי דכתי' (ישעיהו לב, כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים (שנא' אשריכם זורעי וגו'), ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה. ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים. וגרסינן בפירקי ר' אליעזר ויזרע יצחק בארץ ההיא. וכי זרע דגן זרע יצחק, חס ושלום, אלא לקח את ממונו וזרע צדקה לעניים, הה"ד זרעו לכם לצדקה. וגרסינן במדרש הפסוק הזה מתחיל בוא"ו ומסיים בה"א. סימן י"א. רמז לי"א ברכות שמתברך מי שנותן צדקה לעניים, כמו שאפרש לקמן בע"ה. קצרו לפי חסד. ר"ל ששכר הצדקה מרובה כשכר גמילות חסדים. ואעפ"י שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה, אם תזרעו מעט לצדקה תקצרו הרבה לפי גמילות חסדים. הה"ד זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. ד"א לפי חסד, מאי לפי חסד, אמ' ר' אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שנא' זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. מלמד שאדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, קצר ודאי אוכל, ובצדקה נאמרה הזריעה עם הקצירה, ללמדך שהזורע אפי' מעט לצדקה שיקצור על כל פנים יותר ממה שזרע.

8תניא א"ר עקיבא אם בא עני אצלך בשחרית ונתת לו איסר והלך לו ובא אחר במנחה אל תאמר כבר נתתי לראשון ודי לי אלא תן גם לשני ואל תחזירהו ריקם, שנא' בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך, ואין זריעה אלא צדקה.

9ר' אליעזר אומר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. אמ' הב"ה שתי דרכים נתתי לישראל אחת של טובה ואחת של רעה. של טובה היא של חיים. ושל רעה היא של מות. של טובה יש בה שתי דרכים. אחת של חסד ואחת של צדקה. ושמואל הנביא ע"ה עומד על שתי דרכים הטובים הללו. ואומר באיזו דרך אלך, בשל חסד, של צדקה טובה הימנה, ואם אלך בשל צדקה, של חסד טוב הימנה, אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני מניחן ואקח שתיהן לעצמי. אמ' לו הב"ה אתה נתת עצמך בין שתי הדרכים הטובים הללו חייך אני נותן לך שלש מתנות טובות. ללמדך שכל העוסק בצדקה ובגמילות חסדים שיורש שלש מתנות טובות, ואלו הן חיים צדקה וכבוד, שנא' רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. א"ר שמעון בכח הצדקה המתים עתידין להחיות. מנין אנו למדים, מאליהו התשבי זכור לטוב, שהיה הולך מהר להר וממערה למערה. הלך לו לצרפת וקבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול, ואמו של יונה היתה, ומפתה ומשמנה היו אוכלין הוא והיא ובנה ימים (רבים). לאחר מכן חלה בן האשה ומת. עמד אליהו והתפלל לפני הב"ה ואמ'. רבון כל העולמים לא די לי כל הרעות שעברו על ראשי, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר אתה בביתה הריעות להמית את בנה, השב את נפש הילד הזה אל קרבו וידעו וילמדו הדורות שיש (תחיה) למתים. ונעתר לו, שנא' וישמע ה' לקול אליהו ותשב נפש הילד אל קרבו ויחי.

10וגרסי' במדרש יהי אור בוא וראה אליהו שאמ' הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר אתה בבית הריעות להמית את בנה. לפי שאמ' הב"ה לאליהו קום לך צרפתה אשר לצידון הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. וכל הזן והמפרנס למי שהוא צריך מזון ופרנסה וכ"ש בשני רעבון הב"ה מטיב לו ומחיה אותו ואת בניו. זאת האלמנה שזנה ופרנסה אותי בשנת בצורת המתה את בנה. לפי' אמר הריעות להמית את בנה. והב"ה החיה אותו בזכות שפרנסה אמו את אליהו. וגרסינן בבראשית רבה ר' עזריה אומר תדע לך כח הצדקה, צא ולמד מן שלום בן תקוה, שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום ויום, והיה ממלא החמת מים והיה יושב על פתח העיר. וכל מי שהיה בא מן הדרך עייף היה משקהו והיה משיב את נפשו אליו. ובזכות זה שהיה עושה שרתה רוח הקודש על אשתו שהיתה חולדה הנביאה. וכשמת יצאו כל ישראל לגמול חסד לו. וראו את הגדוד שבא עליהם והשליכו את האיש בקבר אלישע. נגע בעצמות אלישע וחיה, שנא' וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. אחרי כן הוליד את חנמאל בן שלום.

11גדולה צדקה שכל המצות כלולין בה. שנא' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. ובזכות המצות מאריכין ימיו של אדם, שנא' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. והעושה צדקה ניצול ממיתה משונה, שנאמר (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות, ואפי' ממיתה דעלמא קודם זמנו. כדגרסי' בבבא בתרא תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באה לפניו אשה אחת בשנת בצורת, אמרה לו ר' פרנסני, אמ' לה העבודה אין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו אם אין אתה מפרנסני הרי אשה וז' בניה מתים ברעב. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות.

12אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שקיים אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות. תאנא הוסיפו לו שנים ועשרים שנה. הוי וצדקה תציל ממות. וגרסינן בבבא בתרא ר' חייא רמי כתיב (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתוב אחד אומר לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. שתי צדקות אלו למה. אחת שמצילתו מדינה של גיהנם, ואחת שמצילתו ממיתה משונה. כתי' הכא (משלי יא, ד) לא יועיל הון ביום עברה, וכתי' התם (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא. (איזו שמצילתו מדינה של גיהנם, ההוא דכתיב ביה עברה), ואיזו שמצילתו ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. כמו שאפרש לקמן בע"ה. כתוב אחד אומר וצדקה תציל ממות, וכתוב אחד אומר מי גבר יחיה ולא יראה מות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אמור מעתה מי גבר יחיה ולא יראה מות, זו מיתה כדרך כל הארץ, וצדקה תציל ממות זו מיתה משונה. פירוש אין אדם בעולם שינצל מן המות, אבל בצדקה מאריכין ימיו וניצול ממיתה משונה. וגרסינן בואלה שמות רבה צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה. ר' יאשיה הגדול אומר צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה. כשם שההרים כובשים את התהום שלא יעלה ויציף העולם, כך הצדקות כובשות את העונות שלא יאבדו עושי הצדקות מן העולם. אבל כל הפוסק צדקה על עצמו ואינו נותנה לוקה בגופו, דכתיב (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטוא את בשרך. אל תאמר בצבור שאתה נותן ואינך נותן. אל תאמר לפני המלאך זה החזן שיאמר לך תן מה שפסקת ואת אומר לו שגגה היא ולא ידעתי מה שאמרתי. למה יקצוף האלהים על קולך. על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לו ליתן ואינך נותן. ד"א על אותו הקול שהתפלל עליך החזן ובירך אותך על שפסקת צדקה וענו הכל אמן, וחבל את מעשה ידיך מעט מצות שבידך. וגרסינן בפירקא קמא דמס' ראש השנה. א"ר יצחק ארבעה דברים קורעין גזר דינו של אדם. ואלו הן, צדקה, צעקה, שינוי השם, שינוי מעשה. צדקה דכתי' (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות. צעקה דכתי' (תהלים קז, ו) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. שנוי השם דכתי' (בראשית יז, טו) ויאמר ה' אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, והדר וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. שינוי מעשה דכתי' (יונה ג, י) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם אלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם וכו'. ויש אומרים אף שנוי מקום, שנא' ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, והדר ואעשך לגוי גדול.

13וגרסינן בב"ר ר' מאיר אזל לחדא נמלא ראה אותן כלן שחורי ראש, פי' בחורים ולא היו ביניהם זקנים. אמ' להם שמא ממשפחות עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים.

14אמרו לו התפלל עלינו. אמ' להם הטפילו בצדקה ותהיו זקנים, שנא' עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ממי את למד מאברהם. דכתי' (בראשית יח, יט) ידעתיו כי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. ועל כן זכה לזקנה, דכתי' (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים וגו'. וגרסינן במ' שבת בפרק שואל אדם מחבירו. ר' עקיבא הוה ליה ברתא. אמרו ליה כלדאי ההוא יומא דנסיבא ועיילה לבי גנאנה, פי' לחופה, טריק לה חויא ומיתה. פי' ינשוך אותה נחש ותמות. והיה מתעצב מאד. אותו יום של חופתה אתא ענייא וקא קאה אבבא, והוי הכל טרידי בסעודתא. נפקא איהי מחופתה ונתנה פרנסה לאותו עני. וחזרה לה לחופתה. נטלה המסרק לסרוק את ראשה. היה בראשה נחש שהיה רוצה לנשוך אותה ונחתך ראשו במסרק. הוציאה לפני אביה ראשו של נחש ושחה לו הענין. נפק ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות. ולאו דוקא ממיתה משונה אלא אפי' ממיתה עצמה.

15מעשה שמואל ואבלט שהיו יושבים ביחד ועברו עליהם שני אנשים שהיו הולכין ליער לחטוב עצים. אמ' אבלט לשמואל אלו שני אנשים האחד הולך וחוזר והשני הולך ואינו חוזר. אמ' לו שמואל איפשר שיעשה צדקה וינצל. אמ' לו אבלט על כל פנים אינו חוזר. ישבו שניהם שמואל ואבלט על אם הדרך עד הערב והנה שניהם באים מן היער בשלום ואלומותיהם על כתפיהם. אמ' שמואל לאבלט איה דבריך הנה שניהם באים בשלום. אמ' שמואל לאותם שני אנשים הגידו לי מה אירע לכם היום הזה. (אמר האחד) אמרתי אני לחבירים שהיו חוטבים עצים אתי בואו ונסעד לחם. מיד הלכתי אני לחבירים ונתנו לי פתם ונתתי על השולחן. אחד מהם ישב לו לצד אחד. אמרתי לו איה פתך. אמ' לי אכלו אתם שאין בידי פת לאכול. מיד השתדלתי לנחמו ואמרתי לו בוא אדוני ונאכל ביחד. ולקחתי מפיתי ונתתי על השולחן ואמרתי הנה פתו של פלוני, כדי שלא יתבייש. כיון שהשליכו אלומותיהם מעל כתפיהם לקח אבלט הסיף וחתך אלומתו של אותו האיש. והיה בתוך האלומה נחש גדול ונחתך בסיף. מיד ידעו שאותו הנחש היה לו לנשוך לאותו האיש ולהמיתו. מיד ידע שמואל שבשביל אותה צדקה שעשה נמלט מן המות. נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות. לאו דוקא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה.

16ובעון שלא החזיקו אנשי סדום יד עני ואביון נכרתו, שנא' הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה. ר' יהודה אומר הכריזו בסדום שכל מי שיבוא מחזיק בפת לחם יד עני ואביון ישרף באש. והב"ה שלם להם מדה כנגד מדה ונשרפו באש. שנא' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו'.

17וגרסי' במדרש יהי אור ר' חייא ור' יוסי היו מהלכין בדרך וראו שני אנשים שהיו מהלכין בדרך. והנה אדם אחד בא לקראתם. אמ' להם בבקשה מכם תנו לי פת לחם לאכול כי אני תועה במדבר זה שני ימים ולא טעמתי מאומה. הקדים אחד מהם ונתן לו כל המזונות שהיו בידו לאכול בדרך ואכל והשקהו. לאחר כך נתן לו כל מה שהותיר מהמזונות. ואמ' לו טול אלו שתאכל בדרך כשתרעב. נטל מידו והלך לו. אמ' לו חבירו מה תאכל בדרך הזאת ואני כבר אכלתי מזונותי, ואין בידי כלום ליתן לך. אמ' לו ומה עליך אני נשען אין בטחוני אלא בהב"ה. אמ' ר' חייא לר' יוסי לא רצה הב"ה שתעשה מצוה זו על ידיו. אמ' ר' יוסי שמא נגזר דין על אותו האיש לרעה וזימן לו הב"ה העני הזה כדי שיזכה עמו ויקרע מעליו גזר דינו כשהיו מהלכין בדרך נתעלף אותו האיש שנתן מזונותיו לעני לפי שלא היה בידו מזון לאכול. אמ' לו חבירו והלא אמרתי לך לא תתן מזונך. אמ' ר' חייא לר' יוסי הנה מזון בידינו נתן לו ויאכל. אמ' לו ר' יוסי לא נתן לו שמא יפסיד זכותו, נלך אחריו ונראה מה יהיה לו, שבודאי מיתה נגזרה עליו ונקרע גזר דינו בצדקה שעשה עם אותו עני. הלך לו אותו האיש וישב תחת אילן אחד ונפשו נתעטפה ברעב וחבירו מתרחק ממנו וישב לו לצד אחר והוא שכב תחת האילן. אמ' ר' יוסי לר' חייא נשב ונראה מה יהיה לו שבודאי הב"ה רוצה לעשות לו נס. ישבו להם וראו והנה אריה אחד בא אצל אותו האיש והוא שואג. כשקרב אליו עמד כנגדו. א"ר חייא אוי לו לאותו האיש הנה האריה הזה יאכלהו. אמ' לו ר' יוסי צדיק הוא והב"ה עושה עמו נס ומציל אותו בשביל צדקה שעשה עם אותו עני. מיד ירד מאותו אילן נחש גדול והוא בא כנגד אותו האיש לנשוך אותו. מיד קם האריה על הנחש והרגו וחתך את ראשו והלך לו. אמ' ר' יוסי לר' חייא והלא אמרתי לך צדיק הוא והב"ה יעשה עמו נס. הקיץ אותו האיש משנתו ונפשו עיפה ושוקקה. מיד נתנו לו ר' חייא ור' יוסי לאכול. אכל ושתה ושחו לו הנס שעשה עמו הב"ה. פתח ר' יוסי ואמר בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה. אשרי איש שעושה צדקה מממונו שהב"ה מצילו מן המות הה"ד וצדקה תציל ממות. לפי שהצדקה היא עץ חיים, כל המחזיק בה ניצול ממות והב"ה מאריך ימיו. כשבאו אצל ר' שמעון בן יוחאי שחו לו המאורע. אמ' להם כל האוחז ידו בצדקה שהיא עץ חיים יאריך ימים בעולם הזה ויזכה לחיי העולם הבא.

18וגרסינן בספרי הוי שמח במתנה שנתנה לעניים מתוך ביתך כדי שיכפה ממך מלאך המות שנא' מתן בסתר יכפה אף. ואין אף אלא מלאך המות, שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' עליכם להשמיד אתכם. והוי שמח על שולחנך בשעה שהרעבים נהנין ממנו כדי שתאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא.

19וגרסינן בויקרא רבה אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. אמ' ר' מונא אשרי נותן אל דל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל הוי מסתכל כדי לזכות בו. ור' מונא כך היה עושה כשהיה רואה בן טובים ובן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח צדקה, היה הולך אצלו ואומר לו שמעתי שנפלה לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה, וכיון שאתה נוטל הירושה אתה נותן לי דמיו. ובשעה שהיה נותן לו היה אומר לו במתנה נתונים לך. א"ר אלעזר כתו' אחר אומר נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף המצוה. אמ' הב"ה עלי לשלם לו גמולו הה"ד וגמולו ישלם לו. ר' פנחס בשם ר' ראובן אומר כל מי שהוא נותן פרוטה לעני נותן לו הב"ה פרוטה. וכי פרוטה נתן לו, לא נתן לו אלא נפשו. הא כיצד היה ככר בעשר פרוטות והעני עומד ליקח ואין בידו אלא ט' ובא אחד ונתן לו פרוטה, נטל הככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמ' הב"ה אף אתה כשנפשך מצפצפת לצאת מגופך אני משיבה לך.

20והב"ה מנסה את העני ואת העשיר, את העני לדעת אם יעמוד בנסיונו ואת העשיר לדעת אם יעשה צדקה מממונו. וגרסינן בואלה שמות רבה אם כסף תלוה את עמי הה"ד יש רעה חולה (ראיתי) תחת השמש (עשר שמור לבעליו לרעתו) ואבד העשר ההוא בענין רע. אשרי אדם שעומד בנסיונו. שאין לך בריה שאין הב"ה מנסה אותה, העשיר מנסה אותו לדעת אם תהיה ידו פתוחה לעניים, והעני מנסה אותו לדעת אם יוכל לעמוד בייסורין ואינו בועט, (שנא' ועניים מרודים תביא בית). אם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקה הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. (והב"ה מצילו מדינה של גיהנם, שנא' אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'). ואם עמד העני בנסיונו ואינו בועט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא, שנא' כי אתה עם עני תושיע. ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעולם הזה ולא בעט בייסורין ונתן לו הב"ה כפלים, שנא' ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העולם, שנא' ואבד העושר ההוא בענין רע. וכתיב (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. מפני שעינו רעה כנגד גבאי צדקה. למה שגלגל הוא שחוזר בעולם. לא מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר, ולא מי שהוא עני היום הוא עני למחר. הב"ה מעלה ומוריד שנא' כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. לפי' כשהוא האדם עשיר יעשה צדקה מממונו קודם שיחזור עליו הגלגל ויתרושש.

21ומעשה בחסיד אחד כשהיו העניים עומדים על פתחו היה אומר לאשתו, רחמי על העניים האלו, כדי שירחמו בני אדם על בנינו אם יצטרכו לבריות. אמרה לו למה תפתח פיך לשטן. אמ' לה גלגל הוא שחוזר בעולם.

22וגרסי' במדרש שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. ר"ל עשה צדקה מממונך כי תמצא אותה אם ירבו עמך הימים ויחזור עליך הגלגל. וגרסי' במסכת שבת בפרק שואל אדם מאי דכתי' (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם לא הוא בא בה, בא בנו, ואם לא בא בנו בא בן בנו, שנא' (דברים טו, י) כי בגלל הדבר הזה. תאנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. והעושה צדקה עם העני אל ידמה בנפשו שהוא מטיב לעני אלא שהעני מטיב לו. כדגרסי' בויקרא רבה א"ר סימון א"ר יהושע בן לוי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שנא' (רות ב, יט) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. עשה עמדי אין כתי' כאן אלא עשיתי עמו. ר"ל אני עשיתי עמו יותר טובה ממה שעשה הוא עמי. א"ר אבין העני הזה עומד על פתחך והב"ה עומד על ימינו, שנא' כי יעמוד לימין אביון. אם אין אתה נותן לו דע שאני עומד על ימינו ועתיד ליפרע מאותו האיש. דכתי' (תהלים קט, לא) להושיע משופטי נפשו. א"ר איבו כתיב (דברים טו, י) נתן תתן לו. אמ' רב נחמן כי בגלל הדבר הזה. הדין עלמא דמי לגלגל אנטליא מתרוקן ומתמלא מתמלא ומתרוקן. א"ר אבהו בשם ר' אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם מכיון שאחד מהם תובע מיד אדם ומחזירו ריקם מיד הוא נענש, שנא' וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, וכתי' (יחזקאל יח, ד) הנפש החוטאת היא תמות. וגרסי' במ' כתובות בפרק מציאת האשה. ר' חנינא הוה ההוא עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה זוזי כל מעלי יומא דשבתא. יומא חד שדריניה ניהליה בידא דביתהו. אתאי אמרה ליה לא צריך. וא' ליה מאי חזית. אמרה דקא אמרי ליה במה אתה סועד בכלי כסף או בכלי זהב. אמ' היינו דאמ' ר' אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין. פירוש ר' חנינא היה בשכונתו עני אחד והיה רגיל לתת לו כל ערב שבת מעות להוצאת השבת. יום אחד שלח לו עם אשתו. חזרה ואמרה לו אינו צריך. אמ' לה מאי ראיתה. אמרה לו שמעתי שהיו אומרים לו במה אתה סועד בכלי כסף או בכלי זהב.

23הנותן צדקה לעניים זוכה ומקבל פני שכינה. שנא' כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. אמ' ר' תנחומא אין לך אדם אוהב את בן אומנותו אבל החכם אוהב את בן אומנותו, כגון ר' חייא ור' הושעיא. והב"ה אוהב בן אומנותו, שנא' כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזה פנימו. דרש ר' דוסתאי בר ינאי בוא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם. אדם מביא דורון למלך ספק מקבלין ממנו ספק אין מקבלין ממנו. ואם תמצא לומר מקבלין ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה. אבל הב"ה אינו כן. אדם נתן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה, שנא' אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.

24וגרסי' בחופת אליהו רבה הנותן צדקה לעניים עולה ויושב כנגד כסא הכבוד, שנא' הולך צדקות ודובר מישרים וגו', וכתיב (ישעיהו לג, טז) הוא מרומים ישכון וגו', וכתי' (ישעיהו לג, טז) מלך ביופיו תחזינה עיניך.

25וכל העושה הצדקה מישרת דרכו, שנא' צדקת תמים תיישר דרכו, ונוטל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מנין, שנא' צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. כשאדם יורד ימים והולך דרכים ומדברות ונוה לסטין ומרבץ חיות צדקתו הולכת לפניו ושומרת פעמיו שלא יכשלו. ובעולם הבא מנין, שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. כשיפטר אדם מן העולם הזה ובידו צדקות ומעשים טובים צדקותיו הולכות לפניו לתור לו מנוחה, ויהיו לו מליצי יושר לפני הב"ה, שנא' אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, וניצול מדינה של גיהנם, שנא' ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.

26ושמעתי שגדולי צרפת והפרנסים בעלי אכסניא שנהגו מנהג נכבד מאד ונתפשט ביניהם מימים קדמונים שהשולחן שהיו מאכילין עליו את העניים שהיו עושין ממנו לוחות וארון שנקברים בהם. וכל זה להתעורר ולקבוע בלבם כי האדם אלו יגיע שיאו לעב ועושרו עד למאד שלא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש כי אם הטוב שעשה והצדקה שהיה מרחם על העניים, דכתי' (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך. והצדקה נקראת שרין, שנא' וילבש צדקה כשרין. מה שרין זה מגין על לובשיו במלחמה כך צדקה מגינה על בעליה מדינה של גיהנם. ד"א מה שרין, זה כל קליפה וקליפה שבו מצטרפת לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה שאדם נותן לעניים מצטרפת לחשבון גדול. ר' חנינא אומר מאי וכבגד עדים כל צדקותיו. מה בגד זה כל נימא ונימא שבו מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה שאדם נותן לעניים מצטרפת לחשבון גדול. וגרסי' במ' גיטין בפ' המביא גט, דרש רב עוירא זימנין אמרי לה משמיה דרב אמי וזימנין אמרי לה משמיה דרב אסי. מאי דכתי' (נחום א, יב) וכן רבים וכן נגוזו ועבר. תאנא דבי ר' ישמעאל כל המגיז מנכסיו ועשה מהן צדקה ניצול מדינו של גיהנם. משל לשתי רחלות שעוברות בנהר, אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה, גזוזה עוברת, שאינה גזוזה (לא) עוברת. ועניתך לא אענך עוד. אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, כ"ש כשהן מרובין.

27אמ' מר זוטרא אפי' עני המתפרנס מן הצדקה ועושה מהן צדקה לא אענך עוד. תאנא רב יוסף אומר אין מראין לו סימני עניות.

28וגרסינן במדרש יהי אור כה אמר ה' אם שלמים (וכן) רבים וכן נגוזו ועבר. מאי ועבר. ר' שמעון אומר בזמן שנשמתו של אדם יוצאה מן העולם הזה בכמה דינין תהי נידונת טרם שתבוא אל מקומה. לאחר כן כל הנשמות עתידין לעבור בתוך נהר של אש, כד"א נהר דנור נגד ונפק מן קדמוהי, ורוחצות שם ויוצאות טהרות. והנשמות הטהרות נכנסות לנהר ההוא בלי פחד, כד"א מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. ומי שהשתדל בצדקה בעולם הזה יעבור בנהר ההוא בלי פחד, והכרוז מכריז עליו ואומר ועניתך לא אענך עוד. מי שזכה לעבור בו בלי פחד אינו נידון לאחר כן כלל.

29וגרסינן בפירקא קמא דבבא בתרא. רבן גמליאל אומר מאי צדקה תרומם גוי, אלו ישראל, שנא' ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין חטאת היא להם שאין עושין אלא להתיהר, וכל המתייהר נופל בגיהנם, שנא' זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנא' יום עברה היום ההוא. אבל צדקות שישראל עושין בעולם הזה הולכין לפניהם לעולם הבא וינוחו אצלם בגן עדן, שנא' יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ושלום זו צדקה. שנא' והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם. מעשה הצדקה כמשמעו, ר"ל שיתן צדקה לעניים. ועבודת הצדקה זה בקור חולים וקבורת מתים וניחום אבלים והעומד בפרץ. ד"א והיה מעשה הצדקה שלום, אל תיקר' מעשה אלא מעשה, והוא היועץ לחבירו לעשות צדקה. דתניא גדול המעשה מן העושה, לפי שהמעשה זוכה ומזכה לאחרים. וגרסי' במ' כלה אמרו עליו על ר' טרפון שעשיר גדול היה. פעם אחת מצאו ר' עקיבא אמ' לו רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים. מיד עמד ר' טרפון והביא ארבעת אלפים דינרי זהב. נטלם ר' עקיבא והלך וחילקם לעניים. לימים מצאו ר' טרפון, אמ' לו, עקיבא היכן העיירות שלקחת. תפשו בידו והוליכו לבית המדרש והביא תינוק אחד וספר תלים בידו והניחו לפניהם והיה קורא והולך עד שהגיע לפנסוק זה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת קרנו תרום בכבוד. ור' טרפון פתוח תפתח את ידך לית ליה. אלא ודאי נתן מתנות רבות. ולמה כפהו לתת. אלא לפום גמלא שחנא. אמ' ליה ר' טרפון לא עבדת מרעות נפשאי. אמ' שאני אומר גדול המעשה יותר מן העושה, שנא' והיה מעשה הצדקה שלום. וגרסי' בספרי צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, וכי איזו צדקה עשה משה ע"ה עם ישראל, והלא הוכיחם במשפטים ומצות. אלא שהזכירם על מתנות עניים, שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון, וכתיב (דברים טו, יא) כי פתוח תפתח את ידך לו וגו'. נמצאת למד שעל ידי שהזכירם לעשות צדקה נקראת על שמו.

30וגרסי' במדרש השכם דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כל מקום שנא' לי, ר"ל לי בעולם הזה ולעולם הבא. כי לי כל בכור בעולם הזה ובעולם הבא. והיו לי הלוים בעולם הזה ולעולם הבא. ואתם תהיו לי בעולם הזה ולעולם הבא. ויקחו לי תרומה בעולם הזה ובעולם הבא. ובזכות הצדקה שישראל עושין הב"ה נותן טל ומטר בעתו בארץ. שכך אמ' דוד ברוח הקדש ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. כשראה דוד הדינים והצדקה חביבין לפני הב"ה כל כך תפש בשניהם, שנא' ויהי דוד עושה משפט וצדקה בארץ. אמ' לפני הב"ה רבונו של עולם עשינו ערבותינו אף אתה עשה ערבותך. באברהם אבינו ע"ה כתי' (בראשית יח, יט) כי ידיעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. אף אתה עשה ערבותך, שנא' ערוב עבדך לטוב, כלומר עשה ערבותך שלא נרד לגיהנם שאם אין כבודך עורבנו מי יוכל לעורבנו. וכן חזקיה ע"ה אמר כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום ה' עשקה לי ערבני. שאם אין כבודך עורבני, מי יוכל לעורבני. וכן אמר איוב שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע. אלו היה חוב של כסף וזהב הייתי נותן ערבנין, עכשיו שהוא נפש מי נותן את נפשו עלי. לכך אמר דוד ערוב עבדך לטוב. אני עשיתי את שלי, קיימתי משפט וצדקה אף אתה עשה שלך, ערוב עבדך לטוב. וכל מה שהב"ה עושה בעולמו אינו עושה אלא בשתי מדות הללו ושתיהם בידו. צדק בימינו, שנא' צדק מלאה ימינך, ומשפט בידו, שאין שמאל למעלה, כדכתי' (דברים לב, מא) ותאחז במשפט ידי. אמ' הב"ה למשה לך אמור להם לישראל שמי אהיה אשר אהיה. כלומר כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך. מסרתי לכם שתי מדות טובות משפט וצדקה. אם עושים אתם משפט, אף אני עושה משפט ומשפיע לכם את העולם. ואם אין אתם עושים משפט, אני אעשה משפט ומחריב את העולם. וכן בצדקה אם אתם פותחין את ידיכם בצדקה ונותנין לעניים אף אני אפתח את ידי בצדקה, שנא' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ואם אין אתם פותחין את ידיכם בצדקה אף אני אעשה כן, שנא' הן יעצור במים ויבשו, וכתי' (דברים יא, יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר. בשר ודם כשעוצר ידו על הספוג מוציא את מימיו, וכשפותח ידו קולט את מימיו. אבל הב"ה כשעוצר ידו קולט המים, שנא' הן יעצור במים ויבשו. וכשפותח ידו נותן טל ומטר על פני האדמה, שנא' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך והלוית גויים רבים ואתה לא תלוה.

31והמשובח שבצדקה היא הכנסת האורחים ושכרה גדול עד מאד. דתנן יוסי בן יוחנן אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. וגרסינן בבראשית רבה שורשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי. אמ' איוב על ידי שהיו דלתותי פתוחות לרוחה היו הכל קוצרין יבשות ואני קוצר מלילות. וגרסי' במדרש יהי אור יהי ביתך פתוח לרוחה. כדרך שהיתה ביתו של איוב מצפון לדרום ממזרח למערב. וכן היה אומר, בכל מקום שיבא אדם לביתי יכנס, שנאמר (איוב לא, לב) דלתי לאורח אפתח. היה נושא ונותן בינו לבין עצמו, אני לא עשיתי כדרך שאחרים עושין, אחרים היו אוכלין פת נקיה ומאכילין לעניים סובין, ואני לא עשיתי כן, אלא ממה שהייתי אוכל הייתי מאכיל לעניים, ממה שהייתי לובש הייתי מלביש לעניים, שאחרים היו מלבישין לעניים בגדי בד ואני לא עשיתי כן, שנא' אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם, ממילתין שלי שהייתי לובש הייתי מלביש לעניים. היה איוב נושא ונותן בינו לבין עצמו ואומר מה עשה אברהם אבינו ולא עשיתי אני. לפיכך נאמר לו לאיוב עד מתי אתה משתבח, אתה אם יבוא עני לתוך ביתך אתה מרחם עליו, אבל ביום השלישי למילתו הלך וישב על פתח ביתו. אברהם אמ' שמא ישמעו העוברים שמלתי עצמי ולא יכנסו אצלי. מה עשה הלך וישב לו על פתח ביתו כדי שיראו העוברים ויבואו. שנא' וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום, מיד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. וכל המרחם על העניים זוכה ליתן ולא לקבל. ד"א יהי ביתך פתוח לרוחה, להכנסת אורחים. שנא' בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח.

32והמארח תלמידי חכמים בתוך ביתו שכרו גדול עד מאד. כדגרסינן במ' ברכות בפרק קמא אמ' ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמידי חכמים בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתו' כאלו הקריב תמידין, שנא' עובר עלינו תמיד. וכל זמן שתלמידי חכמים נכנסין לתוך ביתו של אדם הבית מתברך בזכותן. שכן מצינו שנתברך בית עובד אדום בשביל הארון. והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא היו בו אלא לוחות בלבד נתברך הבית בזכותו, תלמידי חכמים שהן מלאין תורה כרמון על אחת כמה וכמה שיתברך הבית בזכותן. וגרסי' בב"ר שני בני אדם קבלו שני צדיקים בביתם ונתברכו בשבילם בממון ובבנים. האחד לבן הארמי שקיבל ליעקב אבינו ע"ה. וכי לבן איפשר היה לו בן זכר והיתה בתו רועה צאן, שנא' כי רועה היא. ומשנכנס יעקב אבינו ע"ה לביתו נתברך בממון, שנא' נחשתי ויברכני ה' בגללך, ובבנים, שנא' וישמע את דברי בני לבן לאמר וגו'. והשני יתרו שקבל למשה רבינו ע"ה. וכי איפשר היה לו בן זכר והיו בנותיו רועות צאנו, שנא' ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלינה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן. ומשנכנס משה רבינו ע"ה לביתו נתברך והיו לו בנים, שנא' ובני קיני חותן משה.

33וכשיבואו אורחים לביתו של אדם ואפי' הם עמי הארץ יכניסם בסבר פנים יפות. ומיד בבאם ישים לפניהם לחם לאכול. כי לפעמים העני רעב ומתבייש לשאול. לפיכך צריך ליתן לחמו ומימיו מיד בפנים מאירות. ואפי' יהיו בלב בעל הבית עצב ודאגה יסירם מלבו ואל יספר בפניהם בצרותיו ובתלאותיו. כי דברים אלו שוברים את לבם ומפיחין את נפשם, וכמדומה להם כי בשבילם הוא אומר, וכמעט אין לו שכר בעמלו, וינחמם בדבריו ויהיה להם למשיב נפש. וג"כ אל יספר בפניהם בכבודו ובעשרו מפני שנראה כמתכבד עליהם, ויכבדם כאדונים, שכן קראם אברהם אבינו ע"ה אדונים. ויעמוד לפניהם וישמשם הוא בעצמו, ואפי' יהיו לו כמה עבדים וכמה שפחות. מי לנו גדול כאברהם אבי' ששימש למלאכים ואע"פ שנדמו לו כערבים. וכל מה שעשה אברהם אבי' ע"ה למלאכים בעצמו עשה הב"ה לישראל בכבודו. וכל מה שעשה אברהם למלאכים על ידי שליח עשה הב"ה לישראל על ידי שליח מדה כנגד מדה. כדגרסינן בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים. אמ' ר' בירה אמ' רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הב"ה לבניו בעצמו. כתי' (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, וכתי' (במדבר יא. לא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים. כתי' (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב, וכתי' (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. כתי' (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם, וכתיב (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך שם על הצור. כתי' (בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, וכתי' (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו'. ומה שעשה אברהם אבינו ע"ה למלאכי השרת על ידי שליח, עשה הב"ה לבניו על ידי שליח. כתי' (בראשית יח, ד) יוקח נא מעט מים, וכתיב (שמות יז, ו) והכית בצור. ופליגא דר' חמא בר חנינא דאמ' וכן תאנא דבי ר' ישמעאל בשכר שלש זכו לשלש. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו (לעמוד הענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו) לבארה של מרים. ד"א ואקחה פת לחם וכתי' (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם א"ר אלעזר צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. מנא לן מאברהם אבינו, שנא' ואקחה פת לחם, ואח"כ ואל הבקר וגו'. רשעים אומרים הרבה ועושין מעט. מנא לן מעפרון, שנא' ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו' ולבסוף וישמע אברהם לעפרון וישקול אברהם לעפרון.

34גדולה הכנסת אורחים. כדגרסי' במ' שבת בפרק מפנין. א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש, דתניא מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים, והדר ומפני ביטול בית המדרש. וגדול הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שנא' וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום וכתי' (בראשית יח, ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' וכתי' (בראשית יח, ג) ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. פי' המתין לי עד שאכניס האורחים ואח"כ אחזור. מלמד שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. וגרסינן במסכת שבועות בפרק שבועת העדות. כל שמות האמורים (בתורה) באברהם קדש חוץ מזה שהוא חול (שנא') ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. חנניה בן אחי ר' יהושע ור' אלעזר בן עזריה אמרו משום ר' אלעזר המודעי אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמ' רב גדול הכנסת האורחים מהקבלת פני שכינה. כמאן כאותו הזוג. כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש. (שנא') ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי. מי שיש בידו להמית ולהחיות אלא הב"ה. פירוש כל השמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש לפי שהוא בענין הכנסת אורחים.

35בוא וראה כמה גדול כח האכסניא שריחקה שתי אומות מישראל. שנאמר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. וכתיב (דברים כג, ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ואע"פ שהמן היה יורד והשלו היה מצוי והבאר הולכת עמהם, דרך ארץ היא לקבל הבא מן הדרך ולקדמו באכילה ובשתיה. ודרשו ז"ל בזכות אכסניא לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, וכתי' (דברים כג, ט) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם וגו'. ומה מצריים שנשתעבדו בישראל בפרך על ידי שנעשו להם אכסניא זכו לבא בקהל לדור שלישי, המכניס רעבים וצמאים ומאכילם ומשקם על אחת כמה וכמה. צא ולמד מעובד אדום הגתי, דכתי' (שמואל ב ו, יב) ויברך ה' את עובד הגתי בעבור ארון האלהים. ומה בשביל שכיבד וריבץ לפניו והדליק נרות כך, המכניס רעבים וצמאים על אחת כמה וכמה. צא ולמד מן השונמית, דכתי' (מלכים ב ד, ח) ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם וגו'.

36בשביל זאת זכתה להחיות את בנה שלא בעונת תחיית המתים, המכניס רעבים וצמאים על אחת כמה וכמה. צא ולמד מיתרו דכתי' (שמואל א טו, ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל וגו'. ויתרו לא עשה חסד אלא עם משה בלבד, שנא' קראן לו ויאכל לחם. ואע"פ שנתחייב לו באותה אכילה מפני שדלה והשקה את צאנו. ומה בשביל שהאכילו אמר הכתוב שעשה חסד עם כל בני ישראל, ולא עוד אלא שזכו בני בניו להיות מיושבי לשכת הגזית, שנא' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב, המכניס רעבים וצמאים על אחת כמה וכמה. וגרסינן בפרק חלק אמ' ר' יוחנן משום ר' יוסי בן קצרתא גדולה לוגמא שמרחקת שתי משפחות מישראל, שנא' לא יבא עמוני ומואבי וגו' וכתי' (דברים כג, ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ר' יוחנן אומר מקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים. וגרסי' במדרש גדולה לוגמא שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים ומעלמת עין מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי השקר ושגגתה עולה זדון. מקרבת את הרחוקים. מצרים ויתרו. מרחקת את הקרובים, עמון ומואב. ומעלמת עין מן הרשעים זה מיכה שהיה עשן המערכה עולה עם עשן פסלו של מיכה, בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמ' להם הב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. ומשרה שכינה על נביאי השקר, (מחבירו של עדו הנביא), דכתי' (מלכים א יג, כ) ויהי הם יושבים אל השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. כי הנביא שניבא בשקר והשיב את הנביא אשר בא מיהודה מן הדרך, בשביל שערך לו שולחן והאכילו שרתה עליו שכינה אע"פ שהיה נביא שקר. ושגגתה עולה זדון. ר"ל ששגג יהונתן שלא נתן צדה לדוד, נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב בזדון.

37האי קאים בביתא והאי קאים בבי כנישתא. ומאי טעמא קדים וסליק עננא מזוייתא דקיימ' דביתהו דמר. אמר להו משום דאיתתא בביתא ומקרבא אהנייתא לעניי יותר מגברי.

38ואחת מעשר תקנות שתיקן עזרא לישראל שתהא האשה משכמת ואופה, כדי שתהא הפת מצויה לעניים בבקר, ותתן להם מן הפת החמה ולא מן היבשה, כדי שיהיה להם הנאה. וכאשר תפריש האשה לרעב לחמה תתן לו מלחם חמודות וממיטב המטעמים ותנחמם בדבריה ותהיה מתנת ידה בסבר פנים יפות ודרך חסד ורחמים.

39לפיכך הנשים הצדקניות והרחמניות מעמידות להן אשה גבאית צדקת ונאמנת ותגבה מהן בכל שבוע הצדקה ותחלוק אותה לעניים. והצדקה שתתן האשה תשתדל שתהיה ממעשה ידיה ומיגיעה ושכרה גדול לעולם הבא. והוא ששלמה ע"ה אומר מפרי כפיה נטעה כרם. ושכר גדול הוא לנותן צדקה שתהיה מיגיעו. יכולות הנשים הצנועות והכשרות למלט נפש בעליהן ונפש בניהם כשיראו לבעליהן טרודים בעסקיהם שיזכירום לעשות צדקה ולקבוע עתים לתורה ולעשות מעשים טובים כדי שינצלו מן הייסורין. ועליהם נאמר (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה תנו לה מפרי וגו'.

40הנותן צדקה לעניים צריך שיתן אותה בנדבת לב ובנפש חפצה וממיטב נכסיו וירחם תמיד על העניים, והוא שאיוב אומר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון. והרחמנות תכפיל שכר הצדקה. וגרסי' במדרש כל מי שאין נותן פרנסה לעני הב"ה מקללו קללות הרבה. שנאמר (תהלים קט, ו) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו. בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה. יהיו ימיו מעטים פקודתו יקח אחר. יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה. ונוע ינועו בניו ושיאלו ודרשו מחרבותיהם. ינקש נושה לכל אשר לו ויבוזו זרים יגיעו. אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו. והי' אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמו. יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח. יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם. כל כך למה יען אשר לא זכר עשות חסד וגו', וכתיב (תהלים קט, יז) ויאהב קללה ותביאהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. מי גרם לו שלא נתן פרנסה לעני. אבל הנותן פרנסה לעני הב"ה מביא עליו ברכות הרבה. שנא' אז יבקע כשחר אורך אז תקרא וה' יענה. וכל הברכות הכתובות בפרשה הזאת מי גרם לו לזכות לכל הברכות הללו, הוי אומר מפני שנתן צדקה לעניים. ואם אין לו לאדם מה ליתן לעני יפייסנו בדברים ויענהו רכות. וגדול המפייס את העני בדברים מהנותן לו צדקה. דתניא א"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות שנא' הלא פרוס לרעב לחמך. ואלו הן. א' אז יבקע כשחר אורך. ב' וארוכתך מהרה תצמח. ג' והלך לפניך צדקך. ד' כבוד ה' יאספך. ה' אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. והמפייסו בדברים מתברך באחד עשר ברכות. שנא' ותפק לרעב נפשך. ר"ל תפייסנו בדברים. ואלו הן. א' וזרח בחושך אורך. ב' ואפלתך בצהרים. ג' ונחך ה' תמיד. ד' והשביע בצחצחות נפשך. ה' ועצמותיך יחליץ. ו' והיית כגן רוה. ז' וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ח' ובנו ממך חרבות עולם. ט' מוסדי דור ודור תקומם. וקורא לך גודר פרץ. י"א משובב נתיבות לשבת.

41גדולה צדקה וגדול מתן שכרה. כדגרסינן במדרש תלים פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה. לעולם הבא אומרים לו לאדם מה זכיות עשית והוא אומר מאכיל רעבים הייתי והם אומרים לו זה שער מאכיל רעבים הכנס בו. ואחד אומר משקה צמאים הייתי והם אומרים לו זה שער משקה צמאים הכנס בו. וכן למלביש ערומים. וכן למגדיל יתומים. וכן לכל המצות. ודוד ע"ה אע"פ שקיים את כולם לא בקש ליכנס אלא בשערי צדקה. שנא' פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה. מלמד שצדקה גדולה מכולן. והנותן צדקה לעני תפלתו נשמעת לפני הב"ה מדה כנגד מדה. הוא שמע שועת העני ורחם עליו, כך הב"ה שומע תפלתו ושועתו ומרחם עליו. והנותן צדקה לעני מתעשר, שנא' יש מפזר ונוסף עוד, וכתי' (משלי כח, כז) נותן לחם לרש אין מחסור. והקופץ את ידו מלעשות צדקה מתרושש, שנא' וחושך מיושר אך למחסור, וכתיב (משלי כח, כז) מעלים עיניו רב מארות. ומי שאינו מפריש את מעשרותיו כהוגן כאלו גוזל להב"ה, שנא' היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה. ולא עוד אלא שמארה ומהומה נופלין בכל נכסיו ולא יצליח במעשה ידיו, שנאמר (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו. וגרסינן במ' ברכות ירושלמי ותגעש ותרעש הארץ אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי על מה באין הזעוות לעולם. אמ' לו על חילול מעשרות שאין מפרישין אותן כתקנן. אמ' לו חייך כך היא סברא דמילתא. ואם הפריש אדם מעשרותיו כהוגן מתברך. כדגרסינן בואלה הדברים רבה ברכי נפשי את ה', זש"ה יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וגו'. את מוצא שעל כל דבר ודבר מלאך ממונה. אם זכה אדם מלאכי שלום נמסרין לו, ואם נתחייב מלאכי חבלה נמסרין לו. אם הפרשת מעשרותיך בשדה ברכתי אותך בשדה, ואם הפרשת מעשרותיך בבית ברכתי אותך בבית, שנא' ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. וגרסינן בפסיקתא עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר. אמ' הב"ה עשר את שלי ואני אעשר את שלך. את תבואת זרעך אם זכיתם סוף שאתם יוצאים לזרוע בשדה, ואם לאו סוף שהיוצא בשדה מתגרה בכם. ואיזה זה, זה עשו הרשע דכתיב (בראשית כה, כז) ביה איש שדה. ד"א את תבואת זרעך, היוצא השדה. אם זכיתם סופך לצאת לשדך ורואה העולם צריך למטר ואת תתפלל ותענה, ואם לאו סוף ששונאי ישראל יוצאין לקבור את בניהם בשדה. וגרסי' בפרק קמא דמ' תעניות אמ' רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בעון ביטול תרומות ומעשרות, שנאמר (איוב כד, יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג. בשביל שלא נתתה מעשרותיך כראוי בימות החמה יגזלו מימי שלג בימות הגשמים. אבל המפריש מעשרותיו כהוגן הב"ה ממציא ברכה בכל מעשה ידיו ובכל נכסיו ושומע תפלתו ועונהו ונותן טל ומטר בעתו בזכותו, שנא' הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת וגו'. ר' יהושע דסכינין בשם ר' לוי אומר בזכות שני דברים ישראל מתחטין לפני הב"ה, פי' מתענגין, בזכות שבת ובזכות מעשרות. בזכות השבת מנין, דכתי' (ישעיהו נח, יג) אם תשיב משבת רגליך וגו', וכתי' בתריה (ישעיהו נח, יד) אז תתענג על ה'. ובזזכות מעשרות מנין, דכתי' (דברים כו, יא) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך וגו'. א"ר מונא אבות הראשונים הפרישו מעשרות. אברהם אבינו ע"ה הפריש תרומה גדולה, דכתי' (בראשית יד, כב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, ואין הרמה אלא תרומה, כדאי' והרימותם ממנו תרומת ה'. יצחק אבינו ע"ה הפריש מעשר שני, דכתי' ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. אמ' ר' אבא בר רב הונא והלא אין הברכה שורה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי, ולא מדדן אלא לעשרן, וברכו הב"ה, הה"ד ויברכהו ה'. יעקב אבינו ע"ה הפריש מעשר ראשון, שנא' כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וגרסינן בב"ר יעקב אבינו ע"ה הפריש מעשר מבניו ונתנן לעבודת הב"ה. אמ' ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שאל כושי אחד את ר' מאיר ואמ' לו אין אתם אומרים שיעקב אביכם אמיתי הוא, דכתי' (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב. אמ' לו הן. אמ' לו ולא אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. אמ' לו וכך הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה. אמ' לו למה לא הפריש עוד משנים, שנשארו אחד מעשרה. (א"ל) וכי שנים עשר הם והלא ארבעה עשר הם. דכתיב (בראשית מח, ה) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אמ' לו כ"ש דמוסיף מים יוסיף קמח. אמ' לו אי אתה מודה שהן ד' אמהות, אמ' לו הן. אמ' לו צא מהן ארבע בכורות לארבע אימהות, שהבכור קדש, ואין קדש מוציא קדש. אמ' לו אשריך ואשרי אומתך שאתה שרוי בתוכה. והב"ה בירך את יעקב אבינו ע"ה בזכות המעשרות, שנא' וירא ה' אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו. ולמה בבואו מפדן ארם, אלא לומר לך אחר שהפריש מעשר מבניו שהוליד בפדן ארם. אבל מי שאינו מפריש את מעשרותיו כהוגן אין תפלתו נשמעת לפני הב"ה ובשבילו הגשמים נעצרין ורעב בא לעולם. כדגרסינן בפסיקתא מי עלה שמים וירד וגו' מי הוא שתפלתו נשמעת ועולה לשמים ומוריד הגשמים. זה שהוא שמחלק מעשרותיו בחפניו. ומי שהוא שאין תפלתו עולה לשמים ואינה נשמעת ואינו מוריד גשמים, זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו. אמ' הב"ה לאיוב והלא לי הארץ ומלואה, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, עובדה בידך. באותה שעה אמ' איוב לפני הב"ה, רבונו של עולם לא אמרתי לפניך אלא בלשון הזה אם עלי אדמתי תזעק, אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. וגרסי' באלה הדברים רבה ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו'. אם זכיתם דגנך, ואם לא דגני, כדא' ולקחתי דגני בעתו. ואם זכיתם תירושך, ואם לאו תירושי, כדא' ותירושי במועדו. א"ר שמעון (אמר הב"ה) אני אמרתי שתהא מוציא מעשרות מן המובחר. הנה בן לוי אצלך אם נתת לו מן המובחר אני אתן לך מן המובחר, דכתיב (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו וגו'. ואם נתת לו מן החפירות ומן הקטניות אני נותן לך מן החפירות ומן הקטניות, דכתי' (דברים כח, כד) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר. וגרסינן באבות דר' נתן שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, רעב של בצורת בא, שנא' הן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה. גמרו מלעשר כל עיקר רעב של כליה בא, שנא' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו. אמ' להם הב"ה אני נתתי לכם פירות מרובין שתפרישו לי מעשרות ולא רציתם, אני נותן לכם דבר שהוא פטור מן המעשרות, שנא' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו. מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין, רעב של בצורת בא, שנא' בשברי לכם מטה לחם. גמרו שלא להפריש כל עיקר, רעב של מהומה בא, שנא' אתה תזרע ולא תקצור אתה תאכל ולא תשבע. אמ' להם הב"ה אני נתתי לכם עסיות הרבה שתפרישו לי חלה ולא רציתם, אני נותן לכם דבר שהוא פטור מן החלה, ומהו בשר בניכם ובנותיכם.

42בארבעה פרקים הדבר מרובה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג (שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני) שבשלישית, (בשביעית מפני מעשר עני שבששית. במוצאי שביעית מפני פרות) שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה בעון לקט שכחה ופיאה ובעון גזל מתנות עניים. ובעון תרומה ומעשרות השמים נעצרין מלהוריד טל ומטר והארץ מלגדל פירות והן רצין אחר הפרנסה ואינן מספיקין. וגרסינן במ' שבת בפרק במה מדליקין. ר' אלעזר בן יהודה אומ' בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרען ואחרים אוכלים אותו, שנא' והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. אל תקרי בהלה אלא בחלה. ואם נותנין מתברכין, שנא' וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. ובעון ביטול תרומה ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד ובני אדם רצין אחר הפרנסה ואינן מגיעין. וגרסי' בואלה הדברים רבה מעשה בר' פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת. והיו העכברים הולכין בתחומה של עיר ומשחיתין הזרעים. יצאו ובקשו ממנו. אמר להם אומר לכם מפני מה הן מצויין, מפני שאינכם מפרישין מעשרותיכם כהוגן. מבקשים אתם שאערוב לכם שתפרישו מעשרותיכם. אמרו לו הן. ערב אותן והלכו להם העכברים ולא נראו עוד.

43מעשה בחסיד אחד שהיתה לו שדה מעלה לו אלף מדות בכל שנה ושנה. והיה אומר די לי במה שנתן לי הב"ה ואני נותן לו המעשר מאה מדות בשנה. כשהגיע למות אמ' לבנו הוי זהיר במעשרותיך שעל ידי המעשרות זכיתי לאלו הנכסים. שנה ראשונה נתן המעשרות מאה מדות מאלף. שנה שנייה חיסר מהמעשר עשרה. חסרה השדה מאה וכן בכל שנה ושנה עד שחזרה השדה למאה מדות, והיה מתעצב מאד. באו אליו אחיו ובית אביו מקושטים בלבושים נאים. אמ' להם וכי לשמחה אתם באים, היה לכם לנחמני. אמרו לו למה לא נשמח. מתחלה היית אתה בעל הבית והב"ה כהן. ועכשו נעשה הב"ה בעל הבית ואתה כהן. מיד נתן המעשר כהוגן. וחזרה השדה לכמו שהיתה בתחלה.

44וגרסי' במדרש תנחומא כבד את ה' מהונך, שאם היית נאה אל תהי פרוץ בעריות, שלא יאמרו הבריות עליך פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה. ד"א כבד את ה' מהונך, אם יש לך קול ערב התפלל בעד הצבור, ממה שחננך בוראך כבדהו. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי. מה עשה הכניס בו רוח תזזית ונטל המקל והתחיל משבר בחביות. גער בו בן ביתו. מה עשה נטל המקל ופצעו על ראשו. אמ' לו א"כ תן המקל בידי ואשבר אף אני. נתן לו המקל והיה בעל הבית מתבר חדא חדא ובן ביתו מתבר תרתי תרתי. מי גרם לו עליה. שלא הוציא מעשרותיו כראוי. ועליו נאמר (משלי כא, יז) אוהב יין ושמן לא יעשיר. א"ר לוי מעשה באחד שהיה מעשר פירותיו כראוי והיתה לו שדה אחת. ונתן הב"ה בלבו ועשה חציה בית זרע וחציה בית מקוואות. מיד באה שנת בצורת והיה מזבין סאת חטין בסלע וסאת מים בתלת סלעים. והיה מכריז ואומר אתון זבנין סאה דמיא דעבד תלת סאין דחטין. מי גרם לו על ידי זה שהוציא מעשרותיו כראוי.

45וגרסינן באלה הדברים רבה ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. אמ' ר' יצחק שלא יאמר אדם אלו נתן לי הב"ה שדה הייתי מוציא מעשרות מתוכה. אלא אם אין לו שדה יתן ממה שיש לו בעיר. וגרסינן בפסיקתא תני משום ר' נחמני. בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה אחת והוא נותנה למחצה ולשליש ולרביע. אבל הב"ה אינו כן, אלא משיב הרוחות ומוריד הגשמים ומפריח טללים ומגדל עשבים ומדשן פירות, ולא אמר להפריש לפניו אלא אחד מעשרה. וגרסי' בואלה שמות רבה ויתן אל משה ככלתו וגו', כך פתח ר' תנחומא בר אבא, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אמ' ר' נחמיה אפי' בשעה שאנו נותנין את הצדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים. אין לנו שעה שאנו באין לזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים את מעשרותינו, שנאמר (דברים כו, יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו', וכתיב (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. מה כתי' בסוף הפרשה, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וגו'. אמ' ר' אלסנדריא גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה. שכל השקפה הכתובה בתורה לשון צער הוא חוץ מזה. וישקף ה' אל מחנה מצרים לשון צער. וכן וישקף על פני סדום ועמורה. ועוד אמ' ר' נחמיה אפי' כשאנו מביטים במעשינו יש לנו בושת פנים, כיצד, בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו באריסות והוא נותן זרע ומחלק עם אריסו בשוה, אבל הב"ה אינו כן, אלא העולם וכל אשר יש לו שלו והפירות שלו, דכתיב (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה וגו', והוא מוריד מטר וטללים כדי לגדלם, והוא משמרם, והוא עושה כל דבר ולא אמר ליתן לו אלא המעשרות, אחד מעשרה בלבד. וה' יברך את עמו ישראל בשכר המעשרות, דכתי' (דברים כו, טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וגו', הה"ד לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

46הואיל וכל כך הוא גדול כח המעשרות, אל ירפה אדם את ידו מהם ויתנם כראוי מכל דבר שיבא לידו, או אם ימצא מציאה או אם יתנו לו מתנה הן כסף והן שוה כסף. ואפי' המשתכר ללמד או לכתוב או לעשות שום מלאכה, מן הכל יפריש המעשר. והעושה כך, הב"ה מברך אותו ושומר ממונו. כדגרסי' במדרש מלח ממונה חסד, ר"ל הרוצה שישתמר ממונו יעשה ממנו חסד עם העניים. ויש אומרים מלח ממונא חסר, ר"ל יחסור אותו בצדקתו ויתקיים בידו, כמו שיתקים הבשר שנותנין בו המלח ויעמוד ימים רבים. וגרסי' במסכת כתובות בפרק מציאת האשה. אמ' רב יהודה אמ' שמואל מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שהלך בעלה למדינת הים ופסקו לה חכמים ארבע מאות זוז לקופה של בשמים. אמרה להם כך יפסקו לבנותיכם. וענו אחריה אמן. וכשמת בעלה נפלה לפני היורשים. פסקו לה חכמים ארבע מאות זוז לתקן בו התבשילין. אמרה להם כך יפסקו לבנותיכם. ולא ענו אחריה אמן. ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלם והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראו ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי בהמתן של ערביים. כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו ר' פרנסני. אמ' לה בת מי את. אמרה לו בת נקדימון בן גוריון. אמ' לה ממון של בית אביך היכן הוא. אמרה לו ר' והלא כדין מתלין מתליא במערבא מלח ממונא חסר. אמ' לה ושל חמך היכן הוא. אמרה לו בא זה ואיבד זה. אמרה לו זכור אתה כשחתמת על כתובתי. אמ' להם לתלמידיו כשחתמתי על כתובתה של זו הייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב של בית אביה חוץ משל חמיה. בכה ר' יוחנן ואמ' אשריכם ישראל שבזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו מוסרן בידי אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה. והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו מציעין תחתיו ובאו עניים ומקפלין אותן מאחריו. לא קשיא. אימא לכבודו הוא דעביד, ואימא כדבעי ליה לא עבד. כדאמרי אינשי לפום גמלא שחנא.

47וכל המחסר ממונו בצדקה אוכל פירותיו בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא. כדגרסינן בפרק קמא דבבא בתרא. מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות בית אביו בשני בצורת. באו אחיו וחביריו ואמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותיהם, ואתה מבזבז אוצרותיך ואוצרות אבותיך. אמ' להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה, שנא' אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו אוצרות במקום שהיד שולטת בהם ואני גנזתי אוצרות במקום שאין היד שולטת בהן, שנא' צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אבותי גנזו מה שאין עושה פירות ואני גנזתי מה שעושה פירות, שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו אוצרות ממון, ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי (שנא' ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא), שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך.

48גדולה צדקה ששקולה כנגד כל הקרבנות. שנא' ביחזקאל המזבח שלש אמות וגו', וכתיב (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשולחן. לומר לך מה מזבח מכפר בזמן שבית המקדש קיים, כך בזמן שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו אם יאכיל בו עניים. וצריך שיאכילם ברצון ובנדיבות לב ולא יהיה כילי. והאוכל על שולחן כילי מנבל עצמו, שנא' אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, וכתי' (משלי כג, ג) אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים, וכתיב (משלי כג, ח) פתך אכלת תקיאנה ושחתה דבריך הנעימים.

49גדולה צדקה שהב"ה נקדש בה. שנאמר (ישעיהו ה, טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. וכסא כבודו הוכן בצדקה, שנא' צדק ומשפט מכון כסאך. ואבותינו אברהם יצחק ויעקב נתברכו בצדקה. אברהם מנין, דכתי' (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, הוי אומר ברכה, דכתי' (בראשית כד, א) וה' ברך את אברהם בכל. יצחק מנין, דכתיב (בראשית כו, יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה, כמו שכתבתי למעלה. יעקב מנין, דכתיב (בראשית כח, כב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ונתברך, דכת' וירא ה' אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו. ודוד ע"ה שבחו הכתוב בצדקה, שנא' ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ומלך המשיח שיגלה במהרה בימינו עתיד לעשות משפט וצדקה בארץ, שנא' ידין עמך בצדק וענייך במשפט. ובימיו יהיה שלום וצדקה בארץ, שנא' ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. ובזכות הצדקה הקב"ה עושה חסד עם הבריות. כדגרסי' בפרק לולב וערבה א"ר אלעזר כל העושה צדקה כאלו מלאו לכל העולם כולו חסד. שנא' אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ. והצדקה היא כלי של הקב"ה, שנא' לך ה' הצדקה. והצדקה שאדם עושה אינו משלו אלא משל הב"ה, שנא' ולך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל, וכתי' (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, וכתי' (דברי הימים א כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וכל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז. כתי' הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השמטה שנת השבע ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וכתיב התם (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים.

50גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. שנאמר (ישעיהו נו, א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. וגרסי' במ' שבת בפ"כ ר' אלעזר אומר אמ' עולא אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנא' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. והנותן צדקה לעניים הוא רצוי לפני הב"ה יותר מן המקריב לפניו עולות וזבחים, שנא' עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. אבל המלעיג לרש ולאביון כאלו מחרף להב"ה, שנאמר (משלי יז, ה) לועג לרש חרף עושהו, כלומר אין כח בזה להעשיר לזה. והחומל על העניים הב"ה מרחם עליו מפני שהעניים מבקשים עליו רחמים, והב"ה שומע תפלתן, שנא' כי שומע אל אביונים ה', וכתי' (תהלים לד, יט) קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע, וכתי' (איוב כט, יג) ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנ' ארנין, וכתי' (איוב לא, כ) אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם. ואפי' בני אדם שאינן צריכין לצדקה מברכין אותו, שנא' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל.

51העני למה הוא דומה למלך שכעס על בנו. וצוה עליו שלא יכנס לתוך סעודתו. והמלך יודע שבנו רעב וצמא ונכמרו עליו רחמיו. ויאמר לפני אהובו אשרי מי שמכניס את בני לתוך ביתו ומאכיל אותו ומשקה אותו שאני אשיב לו כפלים כל גמולו. שכל מי שיש לי של בני הוא. ולא זו בלבד אלא שתחשב לו צדקה. שנא' מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. אמ' ר' אסי אלמלי מקרא כתי' אי איפשר לאומרו, כביכול עבד לאיש מלוה.

52כיצד אדם חונן לדל ולאביון. אם רואה אדם שירד מנכסיו ונתדלדל וצטרך לבריות אל ינהג בו מנהג בזיון, ואל יקלל בו מפני עניותו, אלא מכבדו במתנותיו ובדבריו. ואם יצטרך לשמש ישתמש מן העניים ומן הדלים כדי שיחיו עמו, שנא' וחי אחיך עמך, ושנו חכמים ז"ל ויהיו עניים בני ביתך. וגרסי' במדרש מאי ועניים מרודים תביא בית, אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהם. וישתמש בהן בנחת ולא בצער, שכן כתיב בעבד (ויקרא כה, מג) לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך, ואע"פ שהוא עבדו וקנין כספו, כ"ש העני שאינו לא עבדו ולא קנין כספו. דרש ר' יהודה ב"ר שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים כך חסרונותיו כתובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים. זכה נותן צדקה לעניים, שנא' הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית, אלו אשתו ובניו. ואם אין העני יכול לשמש מפני חלישות כחו או מפני זקנותו או מפני שהוא בן טובים ויתגנה, יכבדנו במתנות בסתר או ילוה לו מעות בשעת דחקו, ואל יתכבד עליו בעושרו ובמתנותיו. כדגרסי' בואלה שמות רבה אם כסף תלוה את עמי וגו'. אמ' דוד ע"ה כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל. אין מדותיו של הב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו שהוא קרובו ונטמן ממנו והוא מתבייש להסיח עמו מפני דלותו. וכן אמ' שלמה ע"ה כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו. וכן אמ' איוב חדלו קרובי ומיודעי שכחוני. וכתיב (משלי יד, כ) גם לרעהו ישנא רש. אבל העשיר הכל דבקין בו, שנא' ואוהבי עשיר רבים. אבל הב"ה אינו כן, אלא עמו הוא העני ומדובק בו. רצונך לידע ראה מה כתיב (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו', מה כתיב בתריה (ישעיהו סו, ב), ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו'. וכשיתרצה הב"ה לציון על מי הוא מרחם (תחלה) על העניים, שנא' כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו. וכתיב (ישעיהו מט, יג) כי נחם ה' עמו וענייו ירחם. הוי את העני עמך לא תשימון עליו נשך. לא תנשוך את העני כשם שנשך הנחש את אדם ועקר לו ולתולדותיו. ואף אתה לא תראה את העני שיש לו בתים ועבדים ואתה עוקף עליו ונוטלם ממנו. לכך נאמר (שמות כב, כד) לא תהיה לו כנושה, לא תשכנו ולא תהיה לו כנחש שהוא ערום לרעה. לא תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך. לא תאמר שאל ואני מלוה אותך, ואת נוטל את ביתו ואת שדהו, ואני מעלה עליך שחבלת בו, שנא' אם חבול תחבול וגו'. ד"א לא תשימון עליו נשך. לא תשימון לא היה צריך לומר אלא לא תשים. מהו לא תשימון אלו העדים והסופר והערב והלווה שעוברים בלא תעשה. שאם לא באו העדים והסופר לא היה נוטל כלום. אשרי מי שידו פשוטה לעניים. ראה מה כתיב (משלי כב, ב) עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'. וכן רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'. כיצד עני שפשטה ידו ובעל הבית רוצה ליתן מאיר עיני שניהם ה', ואם לא נתן עושה כולם ה'. מי שעשה זה עשיר יכול לעשותו עני, ומי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר.

53ואין לך מדה קשה מן העניות, שכל מי שהוא מדוכה בעניות כאלו נדבקו בו כל ייסורין שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות הכתובות בתורה. וגרסי' במדרש אלו נתקבצו כל ייסורין שבעולם לצד אחד ועניות לצד אחרת מכרעת את כולם. צא ולמד מאיוב כשהיה השטן מקטרג עליו ואומר לפני הב"ה נתת לו כסף וזהב ונכסים ובנים ואת חס עליהם, שנא' הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו וגו', אמ' לו הב"ה לאיוב מה אתה רוצה עניות או ייסורין. אמ' רבון כל העולמים מקבל אני כל הייסורין שבעולם ולא עניות שאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מאכל. וכיון שנתייסר התחיל צווח כנגד מדת הדין ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו וגו'. אמ' לו אליהוא מה אתה עומד וצווח, לא אמרת איני רוצה עניות אלא ייסורין, שנא' השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני.

54ד"א לא תהיה לו כנושה. הה"ד טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. בוא וראה כל בריותיו של הב"ה לווין זה מזה. היום לווה מן הלילה והלילה לווה מן היום, שנא' יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, וכתיב (תהלים יט, ד) אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. הלבנה לווה מן הכוכבים והכוכבים לווים מן הלבנה. וכשהב"ה רוצה אינו מוציאם, שנא' האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. האור לווה מן השמש והשמש לווה מן האור, שנא' שמש ירח עמד זבולה. החכמה לווה מן הבינה והבינה לווה מן החכמה, שנא' אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא. החסד לווה מן הצדקה והצדקה לווה מן החסד, שנא' רודף צדקה וחסד. השמים לווין מן הארץ והארץ לווה מן השמים, שנא' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו וגו'. התורה לווה מן המצות והמצות לווין מן התורה, שנא' שמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך. בריותיו של הב"ה לווין זה מזה ועושין שלום זה עם זה בלא דברים. ובשר ודם לווה לחברו ומבקש לבולעו בריבית ובגזל. ואלו שנוטלין רבית אומרין להב"ה למה אין אתה נוטל רבית מעולמך שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים שאתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר. ואומר להם הב"ה ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית ואיני נוטל מהארץ אלא מה שהלויתי והיא נוטלת שלה, שנא' וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. אוי לו למי שנוטל רבית מה נאמר בו, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. משל למלך שמסר לאדם אחד אוצרו התחיל מכה עניים והורג אלמנות ומבזה אביונים מפשיט ערומים, עושה בו חמס וגזל, וממלא אותו שקר ומפסיד אוצרו של מלך. כך הב"ה פותח אוצרותיו לבריות מכספו ומזהבו, שנא' לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות. התחיל עני צווח שהוא לווה מן העשיר ונוטל הימנו רבית. אם לותה אלמנה ממנו הרי הוא דוחקה ליטול ממנו רבית. מבזה בו אביונים אם יבקשו ממנו צדקה והב"ה אומר לועג לרש חרף עושיהו. מפשיט בו ערומים, אם חייב לו מנה או שנים, נוטל טליתו הימנו ויושב ערום. הב"ה נתן לו ממון של אמת והוא עושה אותו שקר, שנא' חרשתם רשע ועולתה קצרתם. לפי' הב"ה מזהיר את ישראל ואומר אם חבל תחבל וגו' החזירה לו שלא יצעק לפני, שנא' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. וכתיב (משלי כב, כב) אל תגזל כי דל הוא, למה, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. ד"א אל תגזל כי דל הוא, וכי יש ממון לדל, ומה גוזלין ממנו, אלא לומר לך כל מי שאינו נותן צדקה לעני כאלו גזלו. מפני שישראל כולן שותפין וערבים זה לזה, ואם אין העשיר נותן צדקה לעני נמצא כשותף גוזל לחבירו. לפי' שלמה ע"ה אומר אל תגזל דל.

55ועתה אבאר כיצד נותן הצדקה וכיצד מחלקין אותה. והם שמונה שערים.

56השער הראשון. מי הוא חייב לתת צדקה.

57השער הב'. כמה יהיה שיעור הצדקה להרבות או להמעיט.

58השער הג'. מה היא הצדקה מ"ה שחייב אדם ליתן.

59השער הד'. מי הוא ראוי ליטול צדקה.

60השער הה'. למי מקדימין לתת צדקה.

61השער הו'. כיצד גובין את הצדקה.

62השער הז'. כיצד מחלקין את הצדקה.

63השער הח'. לדעת שכר מעלתה.

64השער הראשון: מי הוא חייב לתת צדקה

65הב"ה חייב לתת צדקה לעני. העני והעשיר כל אחד ואחד כפי יכולתו, שנא' פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך. אם אתה פותח מעוני, סופך לפתוח מעושר. ואם קפצת את ידך מלתת צדקה מעושר, סופך לקפוץ מעוני, שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, וכתי' (דברים כח, מז) ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחסר כל. וכתב הרא"ש ז"ל מי שאינו רוצה ליתן צדקה או שיתן פחות מן הראוי לו ב"ד כופין אותו ומכין אותו עד שיתן מה שראוי לו ליתן. וגרסי' בב"ר אפי' עני הנוטל צדקה חייב לתת צדקה. אמרו עליו על ר' זכריה חתניה דר' יהושע בן לוי שהיה נוטל מקופה של צדקה. והיו מרננין אחריו שהיה נוטל שלא לצורך. ולאחר פטירתו חיפשו אחריו ומצאו שהיה מחלק מה שהיה נוטל מן הצדקה לעניים אחרים. ר' יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן גבאי צדקה הוו והיו נותנין מן הצדקה לר' חמא מפני שהיה צריך לה. והיה נוטל מהן הצדקה ומחלק אותה לעניים.

66השער השני: כמה יהיה שיעור הצדקה

67אמ' הכתוב איש כמתנת ידו. ר"ל יתן כל אחד ואחד כפי אשר ידבנו לבו. והב"ה צוה אותנו שלא נאמץ את לבבינו ושלא נקפוץ את ידינו מן האביונים. ושלא יהיה האדם כילי אלא שוע, שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. וכתי' (דברים טו, י) נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו. וכיון שבנה שלמה ע"ה בית המקדש עמד בתפלה לפני הב"ה ואמ' רבון העולמים אם יתפלל אדם לפניך לתת לו ממון ואתה יודע בו שהוא כילי אל תתן, ואם ראית אדם נאה ונדיב תן לו, שנא' ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו. וגרסינן במ' סוטה בפרק עגלה ערופה משרבו צרי העין וטורפי הטרף רבו אומצי הלב וקופצי היד מלהלוות ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'. וכתב הרמב"ם וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עובר בלא תעשה, שנא' לא תאמץ את לבבך וגו'. והרוצה לתת צדקה מרובה אל יתן יותר מחומש ממונו. וזאת למדנו מיעקב אבינו ע"ה, שאמ' כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. עשר אעשרנו שתים למה, ללמדך שהיה נותן שתי מעשרות שהן חומש מממונו. והנותן צדקה מעוטה לא יתן פחות משלישית השקל בשנה, שנא' והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה. וכל מי שיוכל להוסיף ואינו מוסיף מפני שהוא כילי עליו הכתוב אומר וארור נוכל ויש בעדרו זכר. וכתב הרמב"ם ז"ל עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה בינוני, פחות מכן עין רעה. וגרסי' במ' כתובות בפרק מציאת האשה. מר עוקבא היה רגיל לשדורי לההוא עניא ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכפורי. יומא חד שדירנהו ניהליה ביד בריה. אתא ואמ' ליה לא צריך. אמ' ליה מאי חזית דקא מיזלפיה קמיה יין ישן. אמ' מפנק כולי האי. עייפינהו ושדרינהו ניהליה. כי קא ניחא נפשיה אמ' איית חושבנא דצדקה איחזי כמה צדקה עבידנא. אשכח דהוה כתיב שבע אלפי דינרי צמרקי. אמ' זוודין קלילא ואורחא רחיקא. קם בזבזיה לפלגא נכסיה. והיכי עביד הכי, והאמ' ר' אלעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. הני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו, אבל לאחר מיתה לית לן בה. וגרסינן במדרש השכם מעשה בר' ישבב שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחוהו חכמים. ר' עקיבא אומר והוא שיבזבז מחיים כדי שלא ירד מנכסיו ויצטרך לבריות. אבל לאחר מיתה רשאי. א"ר אלעזר בן עזריה ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו קל וחומר להדיוט, שיהא אדם חייב לחוס על ממונו.

68השער השלישי: מה תהיה הצדקה

69הצדקה נחלקת לב' חלקים. החלק האחד שיתן פת ותבשיל, כדי שיהיה מוכן להאכיל את הרעבים מיד, והוא הנקרא תמחוי, פי' קערה. והחלק השני לתת מטבע כסף או זהב או פשוטים לקנות לעניים מלבוש או פרנסה, והיא הנקראת קופה. ובין תמחוי וקופה יש הפרש. שהקופה צריך לגבותה שני גבאין וחולקין אותה שלש, והתמחוי נותן אותה בכל יום שלשה, לא פחות והם יחלקוה מיד. והקופה גובין אותה מערב שבת לערב שבת. והתמחוי נותנין לכל שואל ולאורחים, אבל הקופה אין נותנין אותה אלא לעניי אותה העיר בלבד. אלא אם כן יהיה ברצון אנשי אותה העיר. דתניא ורשאין אנשי העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותן ולעשות בהם כל מה שיסכימו.

70השער הרביעי: מי הוא ראוי ליטול צדקה

71תניא מי שיש לו מאתים זוז אע"פ שאינו נושא ונותן בהם לא יטול לקט שכחה ופיאה. ומי שיש לו חמשים זוז אע"פ שנושא ונותן בהם, הרי זה יטול. אבל מי שיש לו מאתים זוז פחות דינר ואינו נושא בהם ונותן, או חמשים ונושא בהם ונותן, הרי זה יטול. ואפי' אם נותנין לו צדקה מרובה עד שיהיה לו יותר מאלו השיעורים הרי זה יטול. ואין חושבין לו באלו השיעורים לא ביתו ולא כלי תשמישו ולא כלי מלאכתו ולא בגדי עצמו שהוא צריך להם. דתניא אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו. ואפי' היו לו כלי כסף וכלי זהב והיה רגיל להשתמש בהם. איני והתניא היה משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף, בכלי כסף ישתמש בכלי נחושת. אמ' רב זביד לא קשיא הא במטה ושולחן הא בכוסות וקערות. ואם יש לו ממון והוא ממושכן או משועבד לבעל חובו או לכתובת אשתו הרי זה יטול. וכתב הר' יעקב ז"ל בן הרא"ש ז"ל בספר יורה דעה הלשון הזה. דא דאין מחייבין אותו למכור כלי תשמישו של כסף ושל זהב. דוקא כל זמן שאין צריך ליטול מן הקופה (אבל אם בא ליטול מהקופה) לא יתנו לו וימכור כליו. ור"ת ז"ל פירש קודם שיבא ליטול אם יש לו כלי כסף מחייבין אותו למכור כדי שלא יצטרך ליטול מן הקופה, אבל לאחר שהתחיל כבר ליטול ונזדמנו לו כלים אין מחייבין אותו למכור כדי שלא יטול ע"כ.

72ואסור לישראל ליטול צדקה מן הגוי. ואם אינו יכול לחיות אם לא יטול אותה יקבל אותה מן הגוי בצינעא. ואם אינו יכול לקבל אותה בצינעא יקבל אותה בפרהסיא. ומלך גוי או אנס שנתן צדקה לישראל מקבלין אותה ממנו משום דרכי שלום ונותנין אותה לעניי גויים. וגרסי' במ' סוטה בפרק עגלה ערופה משרבו מקבלי צדקה מן הגויים היו ישראל למטה וגויים למעלה, ישראל לאחור והם לפנים.

73וכל מי שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לה, ועליו הכתוב אומר ארור הגבר אשר יבטח באדם. וגרסינן במ' כתובות בפרק מציאת האשה. ת"ר המסמה את עיניו והמצבה את כריסו. והמקפח את שוקו כדי לקבל צדקה אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך. אבל עני ורש שמצער נפשו ודוחק שעתו וטורח בגופו ואינו נוטל צדקה כדי שלא יטריח על הבריות אינו נפטר מן העולם עד שזמן לו הב"ה פרנסתו, ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. וכתב הרמב"ם מוטב לאדם לפשוט נבילות ויתפרנס מעורן ולא יאמר לבריות פרנסוני שכהן או מיוחס או חכם אני. אבל מי שאי איפשר לו לחיות אם לא יטול, כגון זקן או חולה או בעל ייסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל הרי זה כשופך דמים, ואין לו בצערו אלא עון מפני שאינו נוטל כדי לחיות. ע"כ.

74השער החמישי: למי מקדימין לתת צדקה

75חייב אדם להקדים פרנסת נפשו על כל בני אדם, ואינו חייב לתת צדקה אלא אחר שיהיה לו יותר מפרנסתו, ואח"כ חייב לתת צדקה. דתניא וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי אחיך. ר"ל אחר שיהיה לך יותר מפרנסתך אתה חייב לתת לנצרך. כשתשבע השביע רעבים, ואחר אשר תשתה השקה לצמאים. וכן אמרה האשה הצרפתית לאליהו ע"ה ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, לי קודם ואחר כך לבני. והודה לה אליהו ואמ' אך עשי לי עוגה קטנה בראשונה ולך לבנך תעשי באחרונה. הקדים גם הוא חייה לחיי בנה. וגרסי' בבבא מציעא בפרק איזה נשך אמ' רב נחמן בר יצחק מאי טעמא דר' אליעזר אמ' קרא וחי אחיך עמך. אהדר ליה לאחוך החי בהדך. ור' יוחנן האי וחי אחיך מאי דרוש ביה. ההוא מיבעי ליה לכדתניא שנים שמהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים. מה יעשה, אם שותים שניהם מתים, אם אחד מהם שותה מגיע ליישוב. דרש בר פוטירי מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתת חבירו. עד שבא ר' עקיבא ודרש וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי חברך. וכתיב (דברים טו, יא) פתוח תפתח את ידך לאחיך וגו', אחיך קודמין לענייך, ענייך קודמין לאביונך, אביונך לאביוני עיר אחרת. ועוד גרסינן בפרק איזהו נשך תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, עמי וגוי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך קודמין לעניי עירך, עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת. ואחר שיפרנס אדם את נפשו יקדים פרנסת אביו ואמו על כל בני אדם, ואפי' על בניו, דכתיב (שמות כ, יא) כבד את אביך ולא אמ' כבד את בניך. וכן אמרו בני יעקב לאביהם ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפינו. הקדימו את עצמם ואח"כ אביהם ואח"כ את בניהם. ורז"ל התקינו שיזון אדם את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים עד שש שנים. וגרסינן במ' כתובות בפרק נערה שנתפתתה אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכי איפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת, (דרשו) רבותינו שביבנה ואמרי לה ר' אלעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים.

76ואם נשבה אביו ובנו ואין לו פדיום לשניהם אלא לאחד מהם יפדה את אביו ויעזוב את בנו. ואע"פ שחייב אדם בכבוד אביו, כבוד רבו עדיף, שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו הנחילו חיי העולם הבא. לפיכך אם נשבת אביו ורבו ואין לו פדיון שניהם יפדה את רבו. אבל אם אביו ת"ח יפדה את אביו קודם לרבו, כי כבוד התורה וכבוד אביו עדיף מכבוד רבו. כדגרסינן בבבא מציעא בפרק ואלו מציאות היה אביו ורבו עומדין בבית השביה יפדה את רבו ואח"כ יפדה את אביו, ואם היה אביו ת"ח פודה את אביו ואח"כ פודה את רבו.

77סדר פדיון שבוים

78יפדה את רבו. ואח"כ יפדה את אביו. ואחר אביו יפדה את בניו. ואחר בניו יפדה את אחיו. ואחר אחיו יפדה את קרוביו. ואחר קרוביו יפדה את שכיניו. ואחר שכיניו יפדה את אנשי עירו. ואחר אנשי עירו אנשי עיר אחרת. וחייב להקדים ולתת צדקה לאשה קודם לאיש, מפני שהאיש יכול לילך לבקש פרנסה או לחזר על הפתחים יותר מן האשה, מפני שהאשה דרכה להתבייש. ת"ר יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום שהאיש דרכו לחזר ואין האשה דרכה לחזר. ת"ר יתום ויתומה שבאו לינשא משיאין את היתומה ואח"כ משיאין את היתום מפני שבשתה של אשה מרובה משל איש. וגרסינן במ' הוריות בפרק כהן משיח כל התדיר מחבירו קודם הוא קודם לחבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו. האיש קודם את האשה להחיות ולהשיב אבדה. האשה קודמת לאיש לכסותה ולהוציאה מבית השבי. ובזמן ששניהם עומדין על הקלקלה האיש קודם לאשה. פי' אם נתבעו שניהם לדבר עבירה קודמין לפדות האיש מפני שאין דרכו בכך. כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל קודם לממזר, ממזר קודם לנתין, נתין קודם לגר, גר קודם לעבד משוחרר. אימתי בזמן שכולם שוים. אבל אם ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. וכתב הרמב"ם ז"ל היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם. מקדימין הכהן ללוי. והלוי לישראל. וישראל לחלל. וחלל לשתוקי. ושתוקי לאסופי. ואסופי לממזר. וממזיר לנתין. ונתין לגר. וגר לעבד משוחרר. בד"א בזמן שהן שוים בחכמה, אבל אם כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם, תלמיד חכם קודם. וכל הקודם לחכמה קודם לחבירו. פי' חלל בן כהן גדול מאלמנה או בן כהן הדיוט מגרושה או מחלוצה. שתוקי. פירש רש"י שאמו משתקתו. פי' שאינה (מגדת לו) פלוני הוא אביו. אסופי הוא הנמצא בשוק ואין יודעין מי הם אביו ואמו. ממזר הבא על הערוה והוליד ממנה בן, אותו הנולד נקרא ממזר. נתין מן הגבעונים. וכל הפושט ידו ליטול צדקה נותנין לו ואפי' גוי. ומפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל. וגרסי' במ' גיטין בפרק הניזקין אין ממחין בידי עניי גויים בלקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום.

79גדול שכר פדיון שבויים ואין לך בכל הצדקות מצוה גדולה כפדיון שבויים. כדגרסינן בבבא בתרא בפ' קמא ההיא מטרוניתא שדרא ארנקי דדינרי. אמרה ליהוי למצוה רבה. מאי מצוה רבה זו פדיון שבויים. שנא' כה אמר ה' [את] אשר למות למות ו[את] אשר לחרב לחרב ו[את] אשר לשבי לשבי. הקדים בקל ושם החמור באחרונה. המות יותר קל מן החרב, החרב יותר קל מן השבי. הרי לך שמצוה גדולה פדיון שבויים יותר מן המחייה נפש ומצילה מן המות והרעב. ומקדימין פדיון שבויים לפרנסת עניים ולכסותן. לפיכך אם גבו מעות לכל דבר מצוה יכולין לשנותן לפדיון שבוים. ואפי' אם גבו מעות לבנין בית הכנסת יכולין לשנותן לפדיון שבוים. ואפי' קנו עצים ואבנים לבנין בית הכנסת מותר למכור אותן ולפדות שבויים בדמיהן, אבל אם בנאוהו כבר לא ימכרו אותו. אין פודין את השבויים ביותר מכדי דמיהן כדי שלא ימסרו האויבים נפשם עליהם לשבות אותם. ואין מניחין את קרוביהם לפדות אותם ביותר מכדי דמיהן. אבל פודה אדם עצמו בכל מה שירצה. כי לב יודע מרת נפשו. ופודה את אשתו בכל מה שירצה מפני שהיא כגופו. ופודין תלמיד חכם בכל דבר שיוכל להיות מפני כבוד התורה. ואפי' תלמיד שיראה בו שאם ילמוד יהיה תלמיד חכם פודין אותו בכל דבר שיוכל להיות. כדגרסי' בפרק הניזקין. ת"ר מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול של רומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים. ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו. אמר מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל. העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה. ולא היו ימים מועטים עד שהורה הלכה בישראל. ומנו, ר' ישמעאל בן אלישע. אין מבריחין את השבויים כדי שלא יכבידו עולם הגויים ויוסיפו שמירה על שמירתם. מי שמכר עצמו לגוי או שלוה ממנו ושבה אותו הגוי בחובו פודין אותו פעם ראשונה ושנייה. שלישית אין פודין אותו, אבל פודין את בניו, ואם בקש הגוי להרוג אותו פודין אותו אחר כמה פעמים. עבד שמל וטבל לשם עבדות וקבל עליו כל המצות פודין אותו כישראל. שבוי שנשתמד אפי' למצוה אחת מן המצות, כגון שאוכל נבלות להכעיס או שלובש שעטנז או כיוצא בזה, אסור לפדותו.

80גדול פדיון שבויים שקדם לכל הדינים. שנא' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם. הרי הקדימה תורה יציאת עבד עברי לכל הדינים.

81גדול פדיון שבויים שבשכר פדיון שבויים ישראל נגאלין, שנא' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו וגו'.

82השער הששי: כיצד גובין את הצדקה

83אין גובין את הצדקה פחות משני אנשים, והם הנקראים גבאי צדקה. וכשגובין אותה ילכו שניהם ביחד ולא יפרדו איש מאחיו כל שעה שגובין. ואם יגבו בחנוניות יגבה האחד מחנות אחת והשני מחנות שניה כדי שלא יתעכב, או יכנס האחד לגבות וימתין לו חבירו בפתח החנות. דתניא גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה בשוק אבל זה עומד בשער וזה נכנס לחנות. ואם ימצא הגבאי מעות בדרך, או אם יתנו לו שום דבר מחובו בשוק, לא יתן אותן בכיסו אלא יתן אותן בכיס של צדקה עד שיגיע לביתו, ויוציא כספו מכיס של צדקה בצינעא ויקחנו לעצמו, כדי שלא יחשוד אותו הרואה ויאמר מעות של צדקה נותן בכיסו. וכשמוציא וכשמונין מעות של צדקה אין מונין אותן זוגות זוגות אלא אחד אחד מפני החשד. ואם הוצרכו למכור זוזים של צדקה ימכרו אותן הגבאים לאחרים ואין קונין אותן לעצמן מפני החשד. כדגרסי' במתנות עניים גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן מפני החשד. ואם גובין מאכל פת או תבשילין או קמח או פירות וכיוצא בהן והוצרכו למכור מוכרים לאחרים ואין קונין אותו לעצמן מפני החשד. ואע"פ שאין ראוי לתבוע מהגבאין חשבון, שנא' אך לא יחשב אתם את הכסף הנתון על ידם וגו', אפי' הכי צריכין הגבאין לתת מעות הצדקה בחשבון כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל. והגבאין גובין את הצדקה מכל אחד ואחד כפי מה שפסק על עצמו לתת. ומי שאינו נותן מה שפסק על עצמו ממשכנין אותו, דתניא ממשכנין על הצדקה אפי' בערב שבת. איני והכתיב (ירמיהו ל, כ) ופקדתי על כל לוחציו, אלו גבאי צדקה. אמר רב זביד לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד. פי' מי שיש לו מה ליתן ואינו נותן מה שפסק על עצמו ממשכנין אותו. ומה שאמ' ופקדתי על כל לוחציו אלו גבאי צדקה דלא אמידי. פי' אם הוא עני ואין לו מה ליתן אין ממשכנין אותו אלא ממתינין לו ואין דוחקין אותו. וכתב הרמב"ם ז"ל גבאי צדקה לוקחים מן הנשים ומן העבדים ומן התינוקות, אבל לא דבר מרובה, שחזקת המרובה מאלו גזל היא. וכמה הוא מיעוט שלהן הכל לפי עושר הבעלים או עניותן. ואין פוסקין על היתומים צדקה ואפי' לפדיון שבויים. ואע"פ שיש להם ממון הרבה. ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להם שם מותר.

84השער השביעי: כיצד מחלקין את הצדקה

85אין מחלקין את הצדקה פחות משלשה תלמידי חכמים כשרים ונאמנים וצדיקים וזריזים ויודעים כל אלו העניינים ומיני העניים. אבל אם אינם יודעים אלו התנאים שבארתי בענין הצדקה דוחין אותן ואין גובין כלום. ואם אין יכולים לדחותם לא יותן צדקה על ידם. דתניא ולא יתן פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם יש תלמיד חכם ממונה עליה כר' חנינא בן תרדיון, כדי שיתנו לכל עני ועני כפי מה שצריך ליטול, כל אחד ואחד כפי מעלתו וכפי צרכו. ובתענית מחלקין צדקה לעניים. וצבור שהתענו ובלילה אכלו ולא חלקו צדקה לעניים הרי אלו כשופכי דמים. ועליהם מפורש בקבלה צדק ילין בה ועתה מרצחים. לפיכך צריכין הגבאין לדעת כל אלו התנאים ויהיו צדיקים ונאמנים, שנא' יודע צדיק דין דלים. כיצד הוא דין דלים. הב"ה צונו בתורה לתת צדקה לעניים לכל אחד ואחד די מחסורו אשר יחסר לו, ולא נתברר לנו מן הכתוב די מחסורו עד כמה הוא, אבל מעתיקי השמועה קבלו ולימדונו שיעור הצדקה, והן תשעה מעלות.

86המעלה הראשונה. כמה נותנין לעני המחזר על הפתחים, והוא דבר מועט, אבל אין מחזירין אותו ריקם. דתניא עני המחזר על הפתחים אין נזקקין לו למתנה מרובה אלא למתנה מועטת.

87המעלה השנית. כמה נותנין לעני העובר ממקום למקום. גרסי' בבבא בתרא אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר לחם של עשרים אוקיות של קמח ביום. דתניא אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע ביום, ואם לן נותנין לו פרנסת לילה, ואם שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. וכתב הרמב"ם ואם לן נותנין לו מצע שישן עליו וכסת שיתן מראשותיו ושמן וקטנית, ואם שבת נותנין לו מזון ג' סעודות ושמן וקטנית ודג וירק, ואם מכירין אותו נותנין לו לפי כבודו.

88המעלה הג'. כמה נותנין בנישואי יתומה ענייה. אין נותנין לה פחות מחמישים זוז של כסף. דתניא וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמישים זוז של כסף, ואם יש בכיס נותנין לה לפי כבודה.

89המעלה הרביעית. כמה נותנין ליתום כשנושא אשה. חייבין להשכיר לו בית דירה ונותנין לו מטה ושולחן וכסות וכלי תשמישו ובגדים שילבש. כדגרסי' במסכת כתובות בפרק מציאת האשה. ת"ר יתום שבא לישא אשה שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה, שנא' די מחסורו אשר יחסר לו. די מחסורו זה בית. אשר יחסר זו מטה. לו זו אשה. כדא' אעשה לו עזר כנגדו.

90המעלה הה'. כמה נותנין לעני בן טובים. אומר הכתוב די מחסורו אשר יחסר לו. אתה מצווה עליו לפרנסו ואין אתה מצווה עליו לעושרו. וגרסי' במסכת כתובות בפרק מציאת האשה. ת"ר די מחסורו אשר יחסר לו, אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני אחד בן טובים סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין. ת"ר מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני אחד מצפורי ליטרא אחת בשר בכל יום. מאי ריבותן. אמ' רב הונא ליטרא מוח עופות. וגרסינן בסיפרי די מחסורו אשר יחסר לו, למה נאמר די מחסורו אשר יחסר לו שני פעמים, ללמדך שהראוי לתת לו פת נותנין לו פת, עיסה נותנין לו עיסה, מעה נותנין לו מעה, פת חמה נותנין לו פת חמה, צונן נותנין לו צונן, להאכילו לתוך פיו מאכילין אותו לתוך פיו.

91המעלה הששית. חייב אדם לזון את העני כפי שהיה רגיל לאכול קודם שנתדלדל. כדגרסי' בפרק מציאת האשה ההוא דאתא קמיה דר' נחמיה. אמ' לו פרנסני. אמ' לו מה היית רגיל לאכול. אמ' לו בשר שמן ויין ישן. אמ' לו רצונך שתגלגל עמי בעדשים. גלגל עמו בעדשים ומת. אמרו עליו אוי לזה שהרגו נחמיה. פירוש מפני שלא זן אותו כפי מה שהיה רגיל אמרו עליו שהרגו. ובמסכת פאה ירוש' גרסי' בענין אחר, וכך אומר. נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחד. אמ' ליה זכי עמי בחדא תרנגולא. אמ' ליה הילך טימיתהי. אזל וזבן קופד. פי' בלע"ז איריזו. ואכל ומית. והוה צווח ואומר בואו וספדו על הרוג נחמיה.

92ההוא דאתא לקמיה דרבא. אמ' לו פרנסני. אמ' לו מה היית רגיל לאכול. אמ' לו תרנגולת פטומה ויין ישן. אמ' ליה לא חיישת לדוחקא דציבורא. אמ' ליה אטו מדידהו קא אכילנא מדרחמנא קא אכילנא. דתנינא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. בעתם לא נאמר אלא בעתו. מלמד שהב"ה נותן לכל אחד ואחד מזונותיו בעת שהוא צריך להם. עודם מדברים והנה אחותו של רבא באה לעיר מעיר אחרת. והיה לה שנים רבות שלא באה לעיר אלא אותו היום והביאה לאחיה תרנגולת פטומה ויין ישן. מיד ידע רבא שבשביל אותו עני זימן הב"ה התרנגולת והיין לפרנסו כמו שהיה רגיל לאכול קודם שנתדלדל. אמ' לו רבא נעניתי לך קום אכול. יתברך ויתעלה שמו של הב"ה שהוא נותן לחם לכל בשר ומזמין פרנסת העני והעשיר.

93המעלה השביעית. כשיתביש העני לבקש צדקה חייבין ישראל לפוקדו במתנות. ואם אינו רוצה ליקח נותנין לו לשם הלואה ואח"כ נותנין לו במתנה. דתניא והעבט תעביטנו. זה שאין לו כלום ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה נותנין לו לשם הלואה, ואח"כ נותנין לו לשם מתנה. לא רצה אומרים לו הבא משכון וטול, כדי שלא יתבייש בפניהם.

94המעלה השמינית. אם יהיה תלמיד חכם עני חייבין לתת לו כפי כבודו. אם אינו רוצה לקבל מתעסקין לו בסחורה מוכרין לו בזול וקונין ממנו ביוקר כדי שיתפרנס בכבוד. ואם היה יודע להתעסק בפרקמטיא בעצמו, מלוין לו מעות לעשות בהן סחורה, וזהו המטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים. פי' שיהיה סבה שירויח תלמיד חכם בסיועו ושכר זה גדול מאד. וגרסינן במדרש מאי כבד את ה' מהונך זה המהנה תלמידי חכמים מנכסיו. והרוצה לחיי העולם הבא יתעסק בצרכי הרבנים והתלמידים העוסקים בתורה לשם שמים ויעזור לשכירות הרבנים כדי שיעמדו בעירו ויהיו עוסקים בתורה בעבור סיעתו. וגרסינן בספרי עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדי(ה) לא נאמר אלא למחזיקים בה, שהם המחזיקים בצרכי הרבנים והתלמידים.

95המעלה התשיעית. תיקון עניי העיר, לתת לכל אחד ואחד כפי עניותו וכפי מחסורו וכפי מעלתו כפי עניינו, שלא לתת לכולם בשוה. שבעה שמות יש לעני ואלו הן. דל. תכך. מך. עני. רש. מסכן. אביון. דל מי שהיה עשיר ונתדלדל. עליו הכתוב אומר ודל מרעהו יפרד. מלמד שהיו (לו) רעים ואחים ואוהבים וכשנתדלדל נתפרדו מעליו רעיו ומיודעיו לפנים. לפיכך צריך לפרנסו ולעשות עמו חסד ולכבדו ולנהלו על מנהגו הראשון. תכך הוא מי שיש לו פרנסתו בצמצום, וכשאירע לו שום מקרה כגון חולי או שקפצה עליו זקנה או כיוצא באלו יתרושש מיד ותגלה עניותו. ועליו נאמר (משלי כט, יג) רש ואיש תככים נפגשו. ר"ל הרש הוא חבר לתכך מפני שהוא מזומן להיות כמוהו. לכן צריך לתמוך את ידו ולסעדו ולסומכו קודם שיתרוש(ש) ויצטרך לבריות. מך הוא הנצרך לבריות כל ימיו מפני קורות הזמן וגלגליו שסבבוהו, ועליו נאמר (ויקרא כה, לה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו'. רש הוא שהיה מתפרנס בכבוד ונסתר ואחר כך נתדלדל ונגלה ולא נשאר לו כלום, ומפני עניותו בני אדם שונאין אותו ואפי' אחיו וקרוביו, ועליו נאמר (משלי יט, ז) כל אחי רש שנאוהו, וכתיב (משלי יד, כ) גם לרעהו ישנא רש וגו'. עני פירושו יגע ועמל, שיגע כל ימיו לבקש פרנסתו ולא ישיג אלא מקצת צרכו בצער גדול ולא יספיק לו, וחייו בעצב וכל ימיו מכאובים, ועליו נאמר (משלי טו, טו) כל ימי עני רעים. מסכן הוא המצפה למתנות בני אדם והם לועגים עליו ובוזים אותו ואפי' הוא תלמיד חכם, ועליו נאמר (קהלת ט, טז) חכמת המסכן בזויה. אביון הוא המתאוה לפרנסה ולא ישיג אותה, והוא אדם שאינו יודע לעשות מלאכה ולא להתעסק בסחורה, ואפי' צדקה אינו יודע לשאול, ונקרא אביון מפני שהוא תמיד מתאוה ואינו משיג, כמו ותפר האביונה, שהיא האצטומכא, ונקראה אביונה לפי שהיא מתאוה המאכל. ועליו נאמר (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ר"ל הואיל ואינו יודע להתעסק בסחורה ולא לעשות מלאכה ולא לדבר כהוגן לא יחדל מלהיות אביון שאין לו סיבה להעשיר. לפיכך צריכ(ין) הגבאין לדעת כל העניינים האלו, כדי שידעו היאך חולקין הצדקה, וכדי שיתנו לכל אחד ואחד כפי ענויין, וכדי שלא יסלקו הצדקה מן הנצרך ויתנו אותה לעני אחר שאינו נצרך כל כך. ולפיכך אמרו רז"ל יהא חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה. ר"ל שמחלקין אותה שלא כהוגן, ונושאין פנים לעניים שאינן כל כך צריכין, ואין נותנין ממנה לעניים אחרים שצריכין לה יותר.

96עני המתפרנס מן התמחוי נותנין לו מזונות כל יום ויום ערב ובקר. והעני המתפרנס מן הקופה נותנין לו מעות מערב שבת לערב שבת להוצאת שבעת ימים לבקר ולערב. וכן כל שבוע ושבוע. ומי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי. מזון ארבעה עשר סעודות לא יטול מן הקופה. לפיכך גובין התמחוי בכל יום וחולקין אותו בו ביום. וגובין מעות של קופה בכל ערב שבת כדי שיחלקום לעניים להוצאת שבת. ו(אין) בודקין אחר העני המבקש מזונות. דתניא ר' יהודה אומר אמ' העני כסוני בודקין אחריו, פרנסוני אין בודקין אחריו, אלא מאכילין אותו מיד שמא ימות ברעב פתאום. ומעשה נחום איש גם זו יוכיח. גרסי' בפרק סדר תעניות אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו וגדם משתי ידיו וקטע משתי רגליו והיה כל גופו מלא שחין והיתה מטתו מונחת על ארבע ספסלים שלמים. פעם אחת היתה מטתו מונחת בבית רעוע ובקשו תלמידיו לפנותה. אמ' להם פנו את הכלים ואחר כך פנו את מטתי, שכל זמן שמטתי תוך הבית מובטח לכם שלא תפול. פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתו מן הבית ומיד נפל הבית. אמרו לו תלמידיו רבינו וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך. אמ' להם אני עשיתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה לי שלשה חמורים טעונים אחד של מאכל ואחד של משקה ואחד של מיני מגדים. נזדמן לי אדם אחד בדרך, אמר לי פרנסני. אמרתי לו המתן עד שאפרק מן החמור. לאחר שפרקתי חזרתי לאחורי ומצאתי שמת. נפלתי עליו ואמרתי עיני שלא חסו עליך כך וכך תעלה עליהן. רגלי שלא מהרו לפרק מעל החמור כך וכך תעלה עליהן. ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי יהיה כל גופי מלא שחין. לפיכך אין מעכבין לתת לרעב מיד כדי שלא ימות פתאום. ואין בודקין אחריו.

97וכל מה שאמרתי בזה השער ובאלו המעלות הוא בענין הצדקות שהצבור עושין, כגון תמחוי וקופה ונישואי יתומים ושאר העניינים שאמרתי, אבל השער השמיני מדבר בענין הצדקות שהיחיד עושה.

98השער השמיני: בענין הצדקות שהיחיד עושה

99המעלה הראשונה קטנה שבכולם, והוא הנותן צדקה ברבים או נודר ברבים לעשות לו שם, וכ"ש הנודר ברבים ואינו משלם. כדגרסינן במ' תעניות בפרק קמא א"ר יוחנן אין הגשמי' נעצרים אלא בשביל שפוסקין צדקה ואין נותנין, שנא' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר.

100המעלה הב' גדולה מן הראשונה. והיא הנודר והנותן צדקה ברבים לשם שמים וג"כ לעשות לו שם. ואע"פ שעשאה לשם הואיל וכוונתו לשם שמים שכרו גדול מן הראשון.

101המעלה הג' גדולה מן השנית. והיא הנותן צדקה בסתר לשם שמים, ואין שום אדם בעולם יודע צדקה זו אלא הנותן והנוטל בלבד.

102המעלה הרביעית גדולה מן השלישית. והיא הנותן צדקה בסתר לפרנס הגון שיניח אותה בקופה של צדקה ואינו יודע למי נותנה הפרנס ויטול אותה העני ואינו יודע מי נתנה. וגרסינן בפ' מציאת האשה. רבא הוה צייר זוזיה בסדיניה ושדי להו לאחוריה וממטי נפשיה בין עניי ומצלי עיניה מרמאי. ותיבה סגורה היתה בבית המקדש ובה חור קטן, וכל מי שהיה רוצה לתת צדקה בסתר היה משים מעות בתיבה מן החור, והיה הגזבר פותח התיבה ומוציא ממנה המעות ומחלק אותן לעניים, ולא היו יודעים העניים מי נתנן וגם הנותן לא היה יודע מי נטלן.

103המעלה החמישית גדולה מכולן. והיא המלוה לעני בשעת דחקו וישתתף עמו כדי להחזיק בידו שלא ימוט ויצטרך לבריות. נמצא המשתתף עמו משיב את נפשו ומציל אותו מבושת העניות ומפרנס אותו בנקיות. וגרסינן במסכת שבת בפרק במה אשה יוצאה א"ר שמעון גדול המלוה מן העושה צדקה והמטיל לכיס יותר מכולן. והמלוה לעני בשעת דחקו להרחיב לו צרתו נקרא חונן, שנא' טוב איש חונן ומלוה. וגרסינן במדרש תלים וצדקתו עומדת לעד איזו היא צדקה שמתקיימת לעד ולעולם, זה המלוה לעני בשעת דחקו. וכשישיב לו העני המלווה ילוונה לעני אחר. וכשישיב אותה האחר ילוונה לאחר. נמצא שיזכה בצדקה זו כמה פעמים והקרן קיימת לו לעד. מה שאין בצדקה. כי בצדקה אין בידו אלא שכר מצוה אחת פעם אחת ובמצוה זו זוכה כמה פעמים. ויש אומרים אף הכותב או קונה ספרים ומשאילן לתלמידים. ואם יקשה בעיניו להלוות לעני בלא משכון יטול ממנו משכון ויקבע לו זמן להשיב המלוה. ובתוך ימי המלוה לא ישתמש מאותו עני אם לא יתן לו שכירות שלימה מפני שנראה כרבית. כיוצא בדבר הנותן עשר פרוטות לעשרה עניים שכרו גדול מהנותן עשרה פרוטות לעני אחד. כי הנותן אותן לעשרה לבו מתעורר לטובה בכל פעם ופעם שנותן. ואם נתנן בפעם אחת אין לבו מתעורר אלא פעם אחת ויראה כמי שמשליך עליו המשוי. וכתב הרמב"ם ז"ל והכל לפי רוב המעשה, זה הנותן צדקה לעניים רבים ששכרו גדול יותר מהנותן אותו סכום לעני אחד בפעם אחת.

104גדולה צדקה שהב"ה עוזר ומושיע למי שעושה צדקה. כדגרסי' בפסיקתא א"ר יצחק כל הרודף אחר הצדקה הב"ה ממציא לו מעות לעשות מהן צדקה, שנא' רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. וגרסינן בפרק סדר תעניות אליעזר איש כפר ביבאי כדהוה חזי ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל דהוה נקיט הוה יהיב להו. יומא חד סליק לשוקא למזבן נדוניא לברתיה. חזו ליה גבאי צדקה טשו מיניה. אזל בתריהו. אמ' להו במאי עסקיתו. אמרו ליה ביתום ויתומה. אמ' העבודה שהן קודמין לבתי. שקל מה דהויה בידיה ויהביה ניהליהו. פש בידיה חד זוזא. אזל זבין ביה חיטי שדייה באכלבה. אתאי דביתהו אמרה לה לברתא מאי איתי ליך אבוך. אמרה לה כל דאייתי באכלבא אסקיה. סליקא חזייה לאכלבא דמליא חטי ונפקיה בצינורא דדשא. כי אתא מבי מדרשא אמרה ליה דביתהו בוא וראה מה עשה לך אוהבך. אמ' לה העבודה הרי הן עליך הקדש ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל.

105וגרסי' באלה שמות רבה. מעשה בחסיד אחד שנפל מעושרו ונשתתף עם איש אחד. ובחמשה ימים של שבוע היה יוצא בסחורה עם חבירו. ובערבותא דשבתא לא היה יוצא, וחבירו היה יוצא והוא היה יושב בביתו ומתקן צרכי שבת, ואח"כ היה נוטל הקופה ומטיל לגבות צדקה. אחר שהזקין ותשש כחו היה אומר לבתו, בתי קחי הקופה ואני נשען במקלי ובואי עמי במצוה כדי שלא נסתלק מן המצוה. פעם אחת כשהיה מטייל נגלה עליו אליהו זכור לטוב. אמ' לו זקן מתייגע אין אתה יכול לשאת את הקופה, תן לי הקופה ואני הולך ומקבץ. אמ' לו איני רוצה שתקבל שכרי. אמ' לו המתן לי ואני אביא אליך מה שאקבץ, נטל הקופה והלך ומלא אותה דינרי זהב. הריק הפת ונתן הזהב מלמטה והפת מלמעלה והביאה אצלו. והיה לו מנהג לחלק הקופה לשלשה חלקים, אחד ליתומים, ואחד לאלמנות, ואחד לבני סופרים. בא לביתו והריק הקופה וראה את הזהב ונבהל. אמ' אותו האיש בקש לביישני. אמ' לבתו בתי חלקי מה שתקנת לאכילתנו לעניים כדי שיתפרנסו בשבת, ולאחר שבת נחזיר את של האיש. לאחר שבת פגע בו אליהו זכור לטוב. אמ' לו טול פקדונך אמ' לו איני יודע מה תאמר לא הבאתי אלא פת בלבד, אם כלום מצאת אכול ושתה שמתנת שמים היא. אמ' הזקן שמא שלח הב"ה אותה לעניים ואני מנעתי אותן ממנה. הלך וחילקו כמנהגו, שליש ליתומים, ושליש לאלמנות, ושליש לתלמידים. נגלה אליהו זכור לטוב ואמ' לו תן לי הקופה ואביא חלקך שתאכל אתה וביתך. לקח הקופה ומלאה מרגליות והביאה לו. תני ר' מאיר אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הוא נתן לעניים מלא ידיו והב"ה נתן לו מלוא ידיו.

106וגרסינן בויקרא רבה מעשה בר' אליעזר ור' עקיבא ור' יהושע שהלכו לאנטוכיא לגבות צדקה. הוה תמן אבא יודן שהיה עושה צדקה בעין יפה וירד מנכסיו. כיון שראה לרבותינו עלה לביתו ופניו חולפות. אמרה לו אשתו שהיתה צדקת מה לך פניך חולפות. סיפר לה המעשה. אמרה לו לא נשתיירה לך שדה אחת. מכור חציה ותן להם. הלך ועשה כן. אמרו לו המקום ימלא חסרונך. הלכו להם רבותינו לשלום. יצא אבא יודן לחרוש שדהו והאיר הב"ה עיניו ונבקעה הארץ תחתיו ונפלה פרתו ונשברה. ירד להעלותה מצא תחתיה סימא. פי' מטמון. לטובתו נשברה פרתו. כשחזרו רבותי' אמרו מה אבא יודן עביד. אמרו להם אבא יודן עתיר הוא דאית לי עוף וגמל ותורי. בא אצלם ואמ' להם עשתה תפלתכם פירות ופירי פירות. נטלוהו והושיבוהו אצלם. וקראו עליו מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

107ועוד גרסינן בויקרא רבה כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו. מעשה באדם אחד שהיו לו שני בנים והיה עשיר גדול. מת וירשוהו בניו. האחד מהן היה עין טוב בצדקות ובגמילות חסדים והיתה דעתו רחבה וידו פתוחה. והאחד היה צר עין ביותר. זה שהיה טוב עין היה נותן לעניים ולפדיון שבויים ועושה צדקות עד שכלה כל ממונו. חזר ומכר כל קרקעותיו וחלק לעניים עד אשר לא נשאר לו כלום. וכל מה שהיה מוכר היה אחיו העשיר קונה ממנו עד אשר נעשו כל קרקעותיו לאחיו (ו)הוא בלא כלום. יום הושענא רבה נתנה לו אשתו עשר פרוטות ואמרה לו לך וקנה בהם לבניך מה שיאכלו. כשיצא פגע בגבאי צדקה שהיו עוסקין ביתום ויתומה. אמרו זה לזה הנה החסיד בעל הצדקה. אמ' להם אין בידי עכשיו חוץ מאלו. נתן להם העשרה פרוטות. מיד נתבייש לחזור לביתו. הלך לו לבית הכנסת ומצא שם התינוקות שהיו משחקין באתרוגיהן. מה עשה מלא שקו מהן ופירש לים הגדול. כיון שבא למדינה היה המלך חושש ולא הניחו סם בעולם שלא השקוהו והיה מוסיף כאב ובכיה וצעקה. אמרו לו בחלום אין לך רפואה אלא באתרוג של הושענה רבה של יהודים. בקשו בכל אותה מדינה ובכל אותן הספינות ולא מצאו. מצאו אותו חסיד ישן על שקו. אמרו לו מה יש לך למכור. אמר להם עני אני ואין בידי אלא אתרוגים הללו של הושענה רבה של יהודים. אמרו לו עליהם אנו מחזרים. נטלו את החסיד ואת שקו והוליכוהו למלך. כיון שאכל המלך מעט מן האתרוגים מיד נתרפא. אמר המלך לעבדיו מלאו לו את השק דינרי זהב. ויעשו כן. אמ' לו המלך שאל מה אתן לך. אמ' לו החסיד איני שואל אלא שתחזירני למקומי ויכריזו שיצאו הכל לקראתי. ויעשו כן. ויצאו הכל לקראתו. ואף אחיו העשיר נכנס בעריבה הוא ובניו. פי' עריבה, ספינה קטנה. ונכנסו בנהר ויצאו לקראתו. שטפן הנהר ומתו. נמצא אותו חסיד יורש ממון העשיר. ונתן לו הב"ה עושר גדול ונכסים בשפע, לקיים מה שנא' כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו.

108מעשה בחסיד אחד שהיה עושה צדקות הרבה והיה מפרנס את העניים והיה מבזבז הונו בצדקות עד אשר ירד מנכסיו ולא נשאר לו כלום. והיתה שנת בצורת ולא היה כלום לפרנס את בניו. יום אחד אמרה לו אשתו במה נפרנס היום את התינוקות הללו. אמ' לה בתי השיגוני עונותי ואין בידי כלום. לקחה כיפה שעל ראשה ומכרה ולקחה ליטרא אחת קמח ולשה אותה ועשתה ממנו עוגה אחת והוליכה אותה לתנור ואפתה אותה והביאה לבעלה. אמ' לה קראי לתינוק(ות) מבית הסופר ויאכלו שהם רעבים. הלכה לבית הסופר לקרוא לתינוקות, והנה עני אחד עומד על הפתח. ואמ' לבעלה ר' פרנסני שיש לי תינוקות רעבים בביתי, ואין לי כח לפרנסם. מיד נטל אותו חסיד העוגה ונתנה לעני. מיד נתבייש מאשתו, הלך לו לבית הכנסת וישב לשם עד שישן ונרדם. והנה אליהו זכור לטוב נוגע בו מעיר אותו משנתו. ואמ' לו אדם חסיד טול ריוח העוגה ותשאר לך הקרן קיימת לעולם הבא. פקח עיניו אותו חסיד וראה והנה מראשותיו אלף דינרי זהב. נטלם ובא לביתו שמח וטוב לב. ושלם לו הב"ה גמולו בעולם הזה ולעולם הבא לקיים מה שנא' כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו. פועל אדם ישלם לו בעולם הזה, וכאורח איש ימצאנו, לעולם הבא.

109ופי' ר' יונה ז"ל מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. ר"ל כי ישלם לו הב"ה שכרו בעולם הזה ויפרע לו הלואתו, (משל ללוה שהוא) משלם (למלוה), וגמולו ישלם לו, אע"פ שפרע לו הלואתו לא יחדל לשלם גמול המצוה כשאר המצות שמשלם שכר פעולתם לעולם הבא. וזהו מאמרם ז"ל כי יש לצדקה קרן ופירות, ואדם אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ולא יתכן לפרש וגמולו ישלם לו להאי שאמ' מלוה ה' חונן דל. כי הוא גמול פרעון ההלואה. פי' פרעון ההלואה לא יקרא גמול לפי שהוא משיב לו את שלו. ע"כ. ועוד פירש ר' יונה ז"ל רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. נסמך המקרא הזה למקרא שלפניו, שהוא אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, להודיע שיטרח החכם לאצור אוצרות בעולם. על כן סמך לו הענין הזה כי כוונת העמל החכם באוצרותיו לרדוף צדקה וחסד. ימצא חיים צדקה וכבוד בעולם הזה. ומלבד החיים והכבוד שימצא בעולם הזה זכות הצדקה קיימת לו לעולם הבא. והחיים והכבוד פירותיה צדקה. והחסד שלא תחסר הקרן מפני הפירות. ובענין שכתוב וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת. לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה. ע"כ. והרודף אחר הצדקה זוכה לחיים, שנא' רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ר' יהודה אומר זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה. בעלי חכמה דכתיב (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, ובחכמה כתיב (משלי ח, לה) כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מה'. בעלי עושר דכתיב (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה, פי' העשיר יש לו ממון הרבה לעשות ממנו צדקה שאין אדם יכול לעשות צדקה אם אין לו ממון. בעלי אגדה דכתיב (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. כתיב הכא כבוד וכתיב התם כבוד חכמים ינחלו. והמלביש ערומים מתברך שנא' אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם. והמשביע רעבים הב"ה מגיה את חשכו ומעלה לו ארוכה ומרפא. מגיה את חשכו מנין, שנא' הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם וכתי' בתריה (ישעיהו נח, ח) אז יבקע כשחר אורך. ומעלה לו ארוכה ומרפא מנין, דכת' וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. וכתי' (ישעיהו נח, ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און, וכתי' (ישעיהו נח, י) ותפק לרעב נפשך. ונפש נענה תשביע וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים. וכתי' (ישעיהו נח, יא) ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשיך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וכתי' (ישעיהו נח, יב) ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. והצדקה שאדם עושה היא תשמרנו ותצור דרכו, שנא' צדקה תצור תם דרך.

110וכל צרה וצוקה שיבואו על האדם בעולם הזה ויקבלם עליו בסבר פנים יפות ומצדיק עליו את הדין וכל מי שהוא נגש ונענה וכל מי שאומות העולם גוזלין את יגיעו כאלו נתן צדקה. ומה שאנו פורעין מס לאומות העולם כדי להעמידנו ולהחזיק ידינו בתורה ובמצות נקרא צדקה. כדגרסי' במ' בבא בתרא א"ר אלעזר ב"ש בזמן שבית המקדש קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו, שנא' זה יהיו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו', וכתיב (שמות ל, טו) העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם, וכתי' (שמות ל, טז) ולקחת את כסף הכפורים וגו'. ועכשיו באין אומות העולם ונוטלין אותו בזרוע. אמ' מר זוטרא אפי' הכי תחשב לו צדקה, שנא' ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה.