מנורת המאור, ב; פרק התפילה, הוספות ב

1תוכחה

2י ום מועד לדין גבוהים. בקום למשפט אלהים. זכרתי ונבהלתי. אם און פעלתי.

3ש ערת בשרי תסמר. ליום פקדת יציר חומר. וצור עין לא יעלם. פועל אדם ישלם.

4ר ם אין לפניו שכחה. אבל הפינקס פתוחה והיד כותבת לו. והשיב לאדם כפעלו.

5א ם ינשה בר לבב. ויאריך לחוטא שובב. במשפט לא מעל. הן כל אלה יפעל.

6ל אשר צעדי יספר. היועילני לכפר. ואומר אפס ואון. לא פעלתי און.

7ב יד כל אדם יחתם. עקש והולך בתם. לכן יכיר כל מעבד. פעולתו אשר עבד.

8ר שע לא כסיתי. מי יאמר זכיתי. לבי וכסה עוניו. ופעולתו לפניו.

9ב מה אקדם ואכף. פניך יום על כף. מאזני משפט אעל. חטאתי מה אפעל.

10י כסוני כלמותי. הה לי על אשמותי. כי חקוקה בגבוהי. פעולתי את אלהי.

11י געתי לריק בתבל. וכלה כחי להבל. אחר התולים לבקר. עושה פעלת שקר.

12ו מה יזכה ילוד אשה. אשר בפח יצרו יקושר. נפשו בדמה אבקש. בפועל כפיו נוקש.

13ס ליחתך יה הפק. לעם דלתיך דופק. קולך לכפר מעלו. כשכיר יקוה פעלו.

14פ דה שב מיד פשעו. ומחה עונו בדמעו. וכתוב בספר נקיים. פעלת צדיק לחיים.

15ח שים לביתך כנשר. לעבדך לבבם הכשר. בטרם נתן לכם. שכר לפעלתכם.

16ז כה לב שובבים. ושים רחוקים כקרובים. אשר לא שבו לכסלה. אף לא פעלו עולה.

17ק יים דבר נביאיך בם. את תורתי בקרבם. ועל לבם אכתבנה. אפעל ומי ישיבנה.