מידות הראי"ה, גאוה

1הכרח הוא לאוהב השלמות האמתי לנער מלבו כל אבק הגאווה, שהיא מסלקת את כל הוד הרוח, וכשתסולק הגאווה, מפני ההכרה הפנימית שעם זוהמתה אי־אפשר לבא אל השלמות האמתי, שהיא המגמה האנושית, תסולק בסילוק טהור ותשאיר אחריה רושם של שמחה המחובר עם שפלות הרוח באמת א ע' תהלים קא כ ה. .

2אין בכל המידות הרעות מידה המגשמת את האדם, עד שאיננו יכול לרומם את רוחו להדר הרוחניות, כמו הגאווה ב ע' משלי ט .

3כל מי שמשתוקק לאור ד' שיאיר על נשמתו ימאס בגאווה עד שתהיה סרוחה בעיניו בחוש ממש ג ע' אדר"נ פ' יא, מניח ידו על חטמו. .

4כל זמן שהגאווה היא בלב אי־אפשר לשוב בתשובה ואי־אפשר להשכיל כל שכל טהור ד ע' והר ויקרא כג. וחכמתו מסתלקת. פסחים סו: .

5המטהר עצמו מגאווה יכול לשוב בתשובה שלמה בלא שום מניעה כלל אפילו מהעונות שמעכבים את התשובה ה ע' דברי הימים ב לג, ויכנע ויעתר סנהדרין קג. .

6כשאדם מכיר שהוא מתגאה הוא רפואה לתיקון הגאווה.

7הגאווה פוגמת את הרצון, וכיון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח ו ע' ענוה ב. .

8הגאווה מסבבת עצלות ז ע' ענוה א. .

9הגאווה היא הטפשות היותר פראית ח משלי יד גח. .

10הגאווה היא בעצמה עונש נורא ט יהיר בעל־מום, מגילה כט. .

11כשאדם משתוקק להסרת הגאווה מלכבו נעשים שונאיו אוהבים לו בלבבמ י משלי טז ז, וע' זהר אמור קג: .

12מי שמתאמץ לזכות להסרת הגאווה מלבבו יזכה לאהבת ארץ־ישראל יא ע' תהלים לז יא. .

13האוהב את ארץ־ישראל באמת יזכה לשנא את הגאווה.

14החפץ באמת לשנא את הגאווה יזכה לענוה אע"פ שנראה לו בתחלה שהוא רחוק ממנה.

15מי ששונא את הגאווה באמת, כל מחשבותיו שעולות על לבו הן דברי תורה.

16השונא את הגאווה יזכה לברר הלכה ברורה.

17השונא את הגאווה זוכה להתענג כדבקות בד' יב ע' סוטה ה. .

18השונא את הגאווה מתקדש האויר הסובב אותו.

19כל מי שסבל הרבה מגאותו יודע יותר איך לשנאתה.

20אפילו כשמשפילים את האדם הרבה אין לו לנגע בגאווה.

21אדם גדול אינו צריך לקנאות בקטנות כדי שלא יבא לשפלות הגאווה.

22אין שום חשש גאווה בהרגשת הטהרה הפנימית בעומק הדעת וגילוי הנשמה.

23טפשות היא להתבטל מן הלימוד, או מכל דבר טוב או מחידוש או אפילו מכתיבת חידו"ת. מפני חשש תערובת גאווה. כ"א צריך לעסוק בכל טוב ולהשתדל שכל המחשבות יתעלו, והגאווה או שתדחה או שתתקדש ותתרומם למקורה או שתתבטל ע"י תשובה תתאה ועילאה.

24אדם יכול למצא בעצמו נקודות עליונות, גדולות, חשובות וגבוהות מאד, גם נקודות אפילות, שפלות ובזויות מאד, ויהיה נבזה בעיניו מצד הצדדים השליליים שלו, וגדול ויקר בעיניו מצד הנקודות העליונות הטובות. אמנם גם מצד הנקודות הטובות לא יהיה מתגאה, אדרבא ימלא גם על־ידן ענות־רוח עד אין קץ, שהרי הם הם המעירים אותו לתבע מעצמו את פתוחן של הנקודות הללו, שהן אצלו כמו גולם.

25בחינה גדולה צריך לבחון כל מעמיק במסתרי נפשו ברגש הגאווה, איזה הוא הרגש הפסול המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואיזה הוא הרגש העדין המרחיב דעתו של אדם ומזכירהו את היותו הרוחנית המלאה הוד ותפארת. פעמים רבות לבו של אדם מלא עז, שלפי הסקירה הראשונה תהיה דומה התמונה של תכונה זו לתמונה של גאווה, אבל אחרי הבירור ימצא שהוא רק מתמלא אומץ באור האלהי הזורח בנשמתו, והוא חוזה אז גאות ד', ואם יכריח את עצמו להפרד מגאווה זו, לא די שלא יעשה לנפשו שום טובה עוד ישחו כל כוחותיו הרוחניים. ובחמת עצבות ילך קודר שחוח, ובדעתו יחשב שהצורה של הדכאות היא קרבת אלהים, בשעה שהיא באמת הרחקה ונסיגה לאחור.

26כשכבד הדבר להתנשא לאט לאט, הכרח הוא להתרומם בבת־אחת ולהשתמש במידת הגאווה של קדושה, ולהשקיף על עצמו בעין טובה מאד, ולמצא את הצד הטוב שיש גם בכל מגרעותיו, כי תיכף כשאדם נותן את דעתו לדרוש את הטוב, מיד מתהפכים כל חסרונותיו לטוב, ויכול האדם למצא בעצמו רב טוב מאד, ואז ישמח בטובו מאד, וירכה מדי יום ביומו את הפעולות הטובות בלב טהור ומלא תקות נחומים.

27לפעמים מתגאה הצדיק מאד מפני גאות ד' שמרגיש בלבבו, ואז הוא קדש־קדשים, ודבריו הם חוצבים להבות אש, והוא זועם בכל רוח שפל הבא להכניס בו אז ענוה פסולה, וגאווה זו היא ממולאת בענוה, הממוזגת בגבורה ושמחה ואהבת־נצח לכל יג ע' יבמות קה. חא"ג ד"ה על ראשי עם. .