מדרש אגדה, במדבר כב:ד

1ויאמר מואב אל זקני מדין. אלא כיון שראו לסיחון ועוג שנהרגו, תמהו ואמרו מי יוכל בכחו לכבשם או לעמוד כנגדם, וכיון שראו שהם נוצחים את העולם כולו לא ידעו במה היה כחם, הביאו לזקני מדין ושאלו להם ואמרו זאת האומר אין להם לא חרב ולא חנית וכל כוחם היה בפיהם ואינם מתגברים על כל האומות אלא בפיהם:

2עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו. שלא היו עושים מלחמה אלא אנגריא היו עושים בהם, והיו בוזזים כל מה שמוציאין חוץ לעיר:

3כלחוך השור. ולמה שור, לומר לך מה שמלחך השור אין בו סימן ברכה לעולם, כך ישראל כל מה שמוציאים לא ישאירו שריד ופליט:

4ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. שלא היה ראוי למלכות, אלא לפי העת המליכוהו מואבים עליהם: