מדרש אגדה, במדבר כה:יד

1ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא. ולמה הוצרך להזכיר שמו ומשפחתו וגדולתו, להודיע שבחו וייחוסו של פינחס, שזה הי' גדול מכולם ומשבטו, ומסר עצמו למיתה על קדושת השם:

2ד"א להודיע שכל אלו שמתו במגפה לא היו כי אם משבט שמעון, ועל ידי נשיאים מתו שבקשו לעזרו, לקיים מה שנאמר ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' (ויקר' כ' ה'). ולמה נקרא שמו זמרי, שעל ידו נזמר שבטו, כמו שאומר זמיר עריצים (ישעיה כ"ה ה'):

3בן סלוא. שעל ידו סילה משפחתו, ולא הי' נשיא כי אם על חמשה בתי אבות היו לשבט שמעון:

4ושם האשה המכה. ולמה הזכיר שמה ומשפחתה ובית אביה, להודיעך שנאת המדיינים לישראל, שהפקירו בת מלך כדי לאבד מלך בישראל, ולמה נקרא שמה כזבי, שכזבה באביה, שהוא אמר לה אל תשמעי אלא למשה, והיא שמעה לזמרי:

5בת צור. הוא הי' אחד מחמשת מלכי מדין, ומבחר שבכולם הי':

6ראש אמות בית אב. ללמדך לפי שהמריד את בתו גרעו הכתוב ומנאו שלישי, אלא כל אומה ואומה שבאה להזדווג עמהם הם מקבלים אותו, ונושאין מהם ומשיאין להם, אבל ישראל אינם כן שאינם מתחברים אלא לשבטים, לכך נאמר ראש אמות בית אב, שלא הי' אלא אחד, והיו שתי אומות אחרות מעורבות בהם, ועל זה נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם (פסוק י"ז), הניח למואב ולקח למדין מפני שני דברים, א' שלא מתו במגפה אלא על ידי המדיינית, ועוד ישראל לא היו באים עליהם ולא היו יכולין להזיק למואב, ועוד שכבר נתחבר משה רבינו ע"ה עם יתרו שהי' מדייני והיה להם למשוך אהבה לישראל לא די להם שלא עשו אלא שניכלו להם שיעבדו לפעור ונהרגו מהם כמה וכמה, וגם הפקירו לבת מלך שעל ידה היתה מגפה בישראל: