מדרש לקח טוב, דברים א:א

1טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז׳:ה׳):

2אמר רבי טוביהו בר' אליעזר ז״ל מפני מה פתח קהלת בפסוק זה בלשון יחיד וסיים בלשון רבים לפי שהיה קהלת מקהיל קהילות בישראל ומלמדם טעמי תורה שנאמר (שם יב) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם איזן וחיקר תיקן משלים הרבה ואומר (שם ז) טוב לשמוע גערת חכם זה קהלת. מאיש שומע שיר כסילים בבית המשתאות ומשתכרין ומניחין דברי יחיד מן המרובין לפיכך פתח קהלת לשון קהילה. (שם א) דברי קהלת בן דוד. כשם שהדבורה כולה עוקצין כך דברי שלמה כולן עוקצין בתחלה אמר (שם) מה יתרון לאדם בכל עמלו. ולבסוף אמר (שם יא) על כל אלה יביאך האלהים במשפט. ועוד אמר (שם יב) סוף דבר [את] האלהים ירא ואת מצותיו שמור. וכן (שם ז) טוב לשמוע גערת חכם. טוב להם לישראל לשמוע גערת חכם שנאמר (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם ואין טוב אלא תורה שנא' (שם כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. כלומר על המוכיח ועל המתוכח שכיון שקיבלו תוכחתו של משה רבינו זכו לברכה שנאמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' מאיש שומע שיר כסילים אפילו הן מרובין. גערת היחיד חכם משובחת. שהרי קרח שמע למסיתין ונשתתף עמהם בבתי המשתאות וגרם לעצמו מה שגרם לכך נאמר טוב לשמוע גערת חכם ומה היתה תוכחה שהוכיח משה לישראל אלה הדברים:

3אלה לשון קשה. הדברים קשה. אשר דבר משה מלמד שלא היה אדם אחד יכול להוכיחם חוץ ממשה רבינו. אל כל ישראל. לא בסתר הוכיחם אלא ברבים. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיה מדבר וקולו היה מהלך בכל מחנה ישראל. ד״א אלה הדברים. רבי תנחום דרש הפה שאמר (שמות ד׳:י׳) לא איש דברים אנכי זכה לומר אלה הדברים. ד״א אלה הדברים. מה כתוב למעלה מן הענין (במדבר ל״ו:י״ג) אלה המצות והמשפטים. רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אין מעמיד מצות של מעלה אלא התוכחות של מטה שנאמר אלה הדברים ולמה הוכיחן בסוף ארבעים שנה. אמר ר' סימון שאלו הוכיחן תחלה היו אומרין מה לנו לבן עמרם אלא לאחר שעישרן ונתן להם ביזת סיחון ועוג הוכיחן מפי הגבורה. בעבר הירדן במדבר. על שעשו במדבר שנאמר (יחזקאל כ׳:י״ג) וימרו בי בית ישראל במדבר. בערבה. מה שעשו בשטים. מול סוף. בים סוף. בין פארן. במרגלים שנאמר (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה במדבר פארן. ובין תפל. אמר רבי שמעון בן יוחאי חזרתי בכל המקומות שנסעו ישראל לידע אם נסעו ישראל בתופל ולבן. ולא מצאנו אלא דברים של תפלות שהוציאו על המן שהוא לבן. ומה היו אומרים כלום יש אדם טוחן ולא פולט. והצרות. זו מחלוקתו של קרח. ודי זהב. זה מעשה העגל. תניא כל מקום שנאמרו דברים לשון תוכחה הן. במשה הוא אומר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו דברי עמוס ומה הן תוכחותיו (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וכן בירמיה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) אלה הדברים אשר דבר ה' על ישראל ועל יהודה ומה הן תוכחותיו (שם) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר [וגו'] הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וכתב (שם) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכן בדוד אומר (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ומה היו תוכחותיו (שם) ובליעל כקוץ מונד כלחם. וכן הוא אומר (קהלת א׳:א׳) דברי קהלת בן דוד מלך. וכי אלו בלבד דיבר והלא ג' ספרים דיבר אלא מלמד שדברי תוכחת דבר שנאמר מה יתרון העושה. רבותינו אמרו משל את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר. אל כל ישראל. אלו הוכיח את מקצתם היו השאר אומרים להן למה הייתם שומעין את בן עמרם מדבר באלו הדברים ולא הייתם משיבין לו דבר אם היינו שם היינו משיבין לו לכן אמר אל כל ישראל. ד״א אל כל ישראל. אמר להם הרי כולכם מקובצין כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות. אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחות. במדבר. הוכיחן על מה שעשו במדבר. בערבה. הוכיחן על מה שעשו על ים סוף. (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן. הוכיחן על מה שעשו במדבר פארן. במרגלים. ובין תפל. הוכיחן על תפלות שתפלו על המן שנאמר (במדבר כ״א:ה׳) ונפשנו קצה בלחם הקלקל מלמד שהיו כפויי טובה. ולבן וחצרות. אם למרים הצדקת לא נשאתי פנים בחצרות ונתלבנה בצרעת שנאמר (שם יב) והנה מרים מצורעת כשלג קל וחומר לשאר בני אדם. ודי זהב. גדולה שבכולן מעשה העגל. ד״א ודי זהב ויתרתם זהב בעגל ויתרתם זהב בכפורת יבוא זה ויכפר על זה: