מדרש לקח טוב, דברים כד:א
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Deuteronomy 24:1
Open in the reader →1פס'. כי יקח איש אשה. מלמד שהאשה מתקדשת בכסף דכתיב כי יקח איש אשת. ולקיחה זו קנייה. כענין (ירמיהו ל״ב:מ״ד) (קלא) לך את שדי אשר בענתות. וכתיב התם שדות בכסף יקנו. ובעלה. מלמד שנקנית בביאה. ובשטר מנא לן כדאמרי' במסכת קדושין ומה כסף שאינו מוציא מכניס. שטר שמוציא אינו דין שמכניס. וכן הוא אומר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הקיש הוויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הוויה בשטר וכו' במסכת קידושין. והיה אם לא תמצא חן בעיניו. יכול על חנם ת״ל כי מצא בה ערות דבר. מחלוקת בית הלל ובית שמאי במסכת גיטין. בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא״כ מצא בה ערות דבר. ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו. ת״ל דבר. ומה ת״ל ערות דבר. שלא תאמר הואיל ומשום ערות דבר נתגרשה לא תהא מותרת לינשא מק״ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן. כי מצא בה ערות דבר. והיתה לאיש אחר. הכתוב קראו אחר שאינו בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו. וכתב לה. לשמה. מיכן אמרו כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול. ספר. מלמד שצריך שרטוט כספר. כריתות. ספר כורתה מבעלה ואין דבר אחר כורתה. ספר כריתות. שיהא כריתות. כיצד האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם ושלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות. עד שלשים יום הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מאיש פלוני אינה מגורשת. ואע״פ שרבי אליעזר היה מתיר אין הלכה כדבריו. ונתן בידה. ברשותה בחצירה בקלתה. בכל מקום שהוא רשותה מגורשת. וכן אם הגיע הגט ביד שלוחה הרי זו בידה קרינא ביה ששלוחו של אדם כמותו. ושלחה מביתו. (כיון שנתן לה גיטה ושלחה מביתו וכו'). מפרש בפרק הזורק גט לאשתו בגטין. המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. והלכה כרבי אליעזר בגיטין דאמר אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך. ועדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה. והלכתא אין מונין לגט אלא משעת (כתיבה) ובענין שתשהה אחר שנכתב גיטה שלשה חדשים. המביא גט וחלה. משלחו ביד אחר. והשולח גט לאשתו עד שלא הגיע לידה יכול לבטלו משהגיע לידה אינו יכול לבטלו. ואין ביטול הגט (אלא) בפני שנים שהלכה כרב נחמן. ואם ביטל הגט ולא נתייחד עמה חוזר ומגרש בו. ואע״פ שאמרו כתובת אשה בזיבורית אם כתב לה עידית גביא עידית והני מילי איניש דיליה אבל מית אע״ג דכתב עידית גביא זיבורית. ויתומים שאמרו חכמים בין קטנים בין גדולים בין לשבועה בין לזיבורית. ובין איש לאשה הויין שליח לקבלה או להולכה. והלכתא כרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה. ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו במעלי שבתא ולא הספיק ליתנו לה למחר תקף ליה עלמא אתא לקמיה דרבא אמר להו ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותחזיק ביה. דתנן נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. וגט שלא בא ליד אשה עד שמת בעלה אינו גט והמשלח גטו ממקום רחוק נותן אותו לה בחזקת שהוא קיים. וצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. והלכה גט מעושה בישראל כשר ובגוים היו חובטין אותו ואומר לו עשה מה שישראל אומר לך כשר והני מילי כדין ושלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. היה הבית של שניהם היא נדחית מפניו שנאמר ויצאה מביתו. ולא תנשא בשכונתו: פירוש מחלוקת דבית שמאי ובית הלל. ושאמר רבי עקיבא אפילו מצא אחרת נאה ממנה לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני. דאמר רבי אלעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי ב׳:י״ג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה'. וכתיב (שם) על כי ה' העיד בינך ובין (אשתך) [אשת נעוריך) וגו'. ולא לכתוב גיטא והדר ליחתוך מגילתא משום דכתיב וכתב ונתן. שיעור מגלת הגט זרת וגודל. והכותב אל יערב אות באות. ואל ימחוק בו אות ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה. ובשתים שורות יכתוב הזמן ושם האיש ושם האשה ושם המדינה. ועיקר הגט יכתוב בשורות אחרות הכל שנים עשר שורות. קוצב מגלה באורך זרת וגודל ורוחב כחצי זה השיעור. וחורט שנים עשר שורות. בשתים הראשונות כותב הזמן ושם האיש ושם עירו ושם אשתו בכך בשבת בכך לירח פלוני בכך לבריית עולם במנינא וכו'. בשטרות מצוי. וחותמין שני עדים בשתי שורות זה לפני זה: