מדרש לקח טוב, דברים כו:יב
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Deuteronomy 26:12
Open in the reader →1פס'. כי תכלה לעשר. יכול בחנוכה שהוא סוף האסיף תלמוד לומר (דברים י״ד:כ״ח) מקצה שלש שנים. נאמר כאן קץ ונאמר להלן (שם לח) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה. מה קץ האמור להלן רגל אף כאן רגל ולא חנוכה. אי מה להלן קץ הוא חג הסוכות אף כאן חג הסוכות. תלמוד לומר כי תכלה. אי זהו רגל שבו כלין המעשרות הוי אומר זה פסח. (כא) מיכן אמרו ערב יום טוב הראשון של שנה רביעית ושל שביעית היה הביעור כענין שמפורש בענין מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שחייבת במעשר. יצאת שביעית שאינה חייבת במעשר. הא כיצד שנה ראשונה מעשר ראשון ומעשר שני מעשר ראשון מן הגורן ומעשר שני מן האוצר וכן בשנה השניה. בשלישית מעשר ראשון ומעשר עני. ומעשר שני יבטל. שנאמר בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שאין בה אלא מעשר אחד מן המעשרות הנוהגות בשתי השנים שלפניו. וכן כזה הדרך ברביעית ובחמישית ובששית שנת המעשר של עניים. ובשביעית היא שנת הביעור. ונתתה ללוי לגר שתתן לכל אחד ואחד חלקו. ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שבעם. מיכן אמרו שאין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים. בשעריך. מלמד שאין מוציאין אותו חוצה לארץ. אמרו משפחת בית עבלטת היתה בירושלים ונתנו להם חכמים שש מאות ככר זהב. שלא רצו להוציאם חוץ לירושלים: