מדרש לקח טוב, דברים כז:טו
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Deuteronomy 27:15
Open in the reader →1פס'. ארור האיש. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה אלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אי אפשר לומר למטה לוי. שכבר נאמר למעלה. דבתיב אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים [וגו'] שמעון ולוי ויהודה. הא כיצד זקני כהונה ולוייה למטה והשאר למעלה. רבי יאשיהו אומר הראוי לשרות למטה והשאר למעלה. תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט. ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות. שנאמר (דברים כ״ח:ס״ט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה. פירוש ברוך בכלל ברוך אשר יקים את כל דברי התורה הזאת לעשות. ברוך בפרט. אשר לא יעשה פסל ומסכה וישמור שלא יעשה פסל ומסכה, ללמד ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה וישמור שלא יעשה. וכן על כל מצוה ומצוה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ארור בכלל אשר לא יקים וגו'. אשר לא ילמוד להקים את כל דברי התורה הזאת ארור בפרט ארור האיש אשר ילמוד לעשות פסל ומסכה וכן כל מצוה ומצוה לכל אחד ואחד מישראל לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. דרש יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל הפרשה כולה אלו י״ב ארורי ארור לא נאמרה אלא בנואף ובנואפת. פירוש ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. וכי עובד ע״ז בארור סגי ליה אלא זה הבא על הערוה והוליד ממנה בן והולך אותו הבן לבין אומות העולם ועובד ע״ז. אמר הקב"ה ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. מקלה אביו מתוך שאמו זינתה אינו יודע מי הוא אביו והוא מקלה אותו ואמו משלכת אותו והוא נקרא אסופי. ואינו מכיר לא אב ולא אם. ומפרש הוא ומקללם ואינו יודע שהם הוריו. מסיג גבול רעהו. היא אשת איש. משגה עור בדרך. שהנואף משגה את האשה להתעותה מן הדרך. מטה משפט גר יתום ואלמנה. שגורם לבניו להיות גרים ויתומים ולאשתו להיות אלמנה. שוכב עם אשת אביו. שמתוך שבא על הערוה אותו הבן הולך ובא על אשת אביו ואינו יודע שהיא אשת אביו. שוכב עם כל בהמה. שהזונה מעשיה מעשה הבהמה. שוכב עם אחותו. הנואף מוליד בן במקום אחד ובת במקום אחר והוא לוקחה בחזקת שאינה אחותו. שוכב עם חותנתו הלוקח אסופית שנאספת מן השוק ומתה, ונושא את חותנתו ואינו יודע שהיא חותנתו. מכה רעהו בסתר. זה הבא על אשת רעהו בסתר. לוקה שוחד. שנהנה מן העברה. אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. שאמרה לא תנאף. הרי לך כל הפרשה בנואף ונואפת. ואעפ״כ פשטן של פסוקים אבות העריות הן לכך נאמר בכלל ופרט. תנו רבנן ונתת את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. שידע הברכות קודמות לקללות. וכשם שהן עונין אמן על הברכה כך היו עונין על הקללה: