מדרש לקח טוב, דברים ג:כג

1כתוב הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא כנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט׳:ב׳):

2לפי שצפה קהלת ברוח הקודש וראה שאין שכר המצות בעולם הזה אמר הכל כאשר לכל. כלומר כל העולם הזה הולך הכל דור אחר דור כאשר ניהג משנברא העולם עד עכשיו. וכן הוא אומר (שם א) אין כל חדש תחת השמש. מקרה אחד ענין אחד לצדיק ולרשע. אין לנו צדיק יותר ממשה רבינו והוא סיפר בשבח ארץ ישראל שנאמר (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. והיה מתחנן לפני הקב״ה שיכנס לארץ ישראל ואמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה. ולרשע אלו מרגלים שהוציא דבת הארץ ונגזר עליהן גזירה שלא ליכנס לארץ ישראל. אמר קהלת זה לכל הדורות שלא יתמהו כל באי העולם לומר מפני מה יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. והוא שאמרו חכמים ז״ל חיי וברי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא ואלו הן חמש מדות שנאמרו בפסוק זה צדיק וטוב וטהור וזובח אשר שבועה ירא כנגד ה' מדות רשע טמא איננו זובח חוטא נשבע כנגד ה' הרגשות שבאדם. שמיעת האוזן ראיית העין ודיבור והילוך ומישוש ידים. ואומר טוב טוב שתי פעמים מלמד שכל הפסוק נדרש על משה רבינו שנקרא טוב שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא:

3ואתחנן. מה ראה משה רבינו לפתוח בלשון תחנה. לפי שאמר לו הקב״ה (שם לג) וחנותי את אשר אחון אמר לפניו רבש״ע אתה חונן את שאינו ראוי כל שכן את הראוי. תניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואח״כ יתפלל שנאמר (תהילים ק״ב:א׳) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כ״ד:ס״ג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. ר' יהושע אומר יתפלל אדם ואח״כ ישאל צרכיו שנאמר (תהילים קמ״ב:ג׳) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד. דרש ר' שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב״ה ואח״כ יתפלל. מנא לן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו'. וכתיב בתריה אעברה נא ואראה. והאידנא עבדינן כר' יהושע דילפינן ממשה. וחכמים אומרים שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. ואם רצה לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברבה וברכה אומר. ומצאנו בדניאל שכתוב בו (דניאל ו׳:י״א) וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו' ובעא בעותה. וכן אמר בדוד (תהילים נ״ה:י״ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. ואמרו רבותינו ז״ל אברהם תיקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית י״ט:כ״ז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. יצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה. יעקב תיקן תפלת ערבית שנאמר (שם כח) ויפגע במקום וילן שם. שבעה שמות לתפלה. תהלה. שועה. שיחה. פגיעה. עמידה. רנה. בקשה, וחכמי ישראל אמרו מצאנו בתפלת חנה מעין י״ח (ש״א ב) רמה קרני. מגן אברהם. ממית ומחיה. מחיה המתים. אין קדוש כה'. האל הקדוש. כי אל דעות ה', חונן הדעת, ונכשלים אזרו חיל. הרוצה בתשובה. מוריד שאול ויעל. מרבה לסלוח. כי שמחתי בישועתיך. גואל ישראל. מקים מעפר דל. רופא חולי עמו ישראל. שבעים בלחם נשכרו. מברך השנים. רגלי חסידיו ישמור, מקבץ נדחי עמו ישראל. ידין אפסי ארץ. אוהב צדקה ומשפט. ורשעים בחשך ידמו. מכניע זדים. קשת גבורים חתים. מבטח לצדיקים. וירם קרן משיחו. בונה ירושלים. אין צור כאלהינו. שומע תפלה, אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם. זו הודאה. ויתן עוז למלכו. זה שים שלום. א״ר אלעזר גדולה תפלה מכל מעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ואע״פ כך לא נענה אלא בתפלה, ותקנו רבותינו ז״ל שמונה עשרה ברכות כנגד י״ח הזכרות שבקריאת שמע. וי״ח הזכרות שבמזמור הבו לה' בני אלים כדמפורש במס' מגילה. א״ר שמואל בר נחמני כנגד י״ח הזכרות שבהבו לה'. רבי יוסי אומר כנגד י״ח אזכרות שבקריאת שמע. רבי תנחום אמר ר' יהושע בן לוי כנגד י״ח חליות שבשדרה שהמתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה, עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו. והמתפלל צריך שיעמוד ביראה באימה ברתת ובזיע. ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. ואין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד האש. אמר רבי אלעזר ראיה לדבר (שמואל א א׳:י׳) והיא מרת נפש וגו'. והמתפלל צריך שיכוין את לבו שנא' (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ואסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר (שם פה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. אמר רבי אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר (איוב ל״ו:י״ט) היערוך שועך לא בצר וגו'. וכשהוא כורע כורע בברוך. וכשהוא זוקף זוקף בשם. וצריך לאדם שתהא תפלתו בלשון תחנונים שלא תהא עליו כמשוי. והמתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה. ושנינו בבחירתא שהיא מסכת עדיות על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואם לא התפלל עד ארבע שעות מתפלל כל היום אבל אין לו שכר תפלה בעונתה. ושאר סדרי התפלה הנם במסכת ברכות. והלכתא טעה באמצעיות חוזר למקום שטעה שהלכה כרב (אשי). והלכתא המתפלל ושמע צבור שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך אינו עונה עמהן שאין דרך עבדי המלך ליכנס מעבודה לעבודה. אבל ישתוק מתפלתו עד שהעם עונין. ומתוך שהוא שומע כאלו הוא עונה שדברי הכל שהשומע כעונה:

4פס'. ואתחנן, כיון שראה משה שנפלו סיחון ועוג בידו אמר הנה זמן שאבקש מלפני הקב״ה שאכנס לארץ. לאמר. השיבני על כך אם אכנס לארץ ואם לאו. דע כי בהרבה ענינים נקראת תפלה וכלם אפשר בגבוה ובהדיוט כמו תחנה ובקשה, שהאדם מתחנן ומבקש מחבירו אבל לשון תפלה אי אפשר אלא בבורא: