מדרש לקח טוב, דברים לא:י
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Deuteronomy 31:10
Open in the reader →1פס'. ויצו משה אותם לאמר. להזהיר המצוה לדורות על פרשת המלך. מקץ שבע שנים. תנן התם במסכת סוטה בפרק אלו נאמרים ואלו נאמרים בלשון הקדש. מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול פרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם. ותנן פרשת המלך. כיצד. יו״ט האחרון של חג בשמינית במוצאי שביעית עושים לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעה אמרו לו אל תירא אגריפס המלך אחינו אתה אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים ועד שמע והיה אם שמוע. עשר תעשר. כי תכלה לעשר. ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולה. ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך. אלא שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העון, למדנו שמקץ שנאמר להלן מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. ומקץ שנאמר בספר ירמיה (ירמיהו ל״ד:י״ד) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך. ומקץ האמור כאן כלם סוף שבע שנים מלמד שאין השביעית משמטת אלא בסוף. וכן (בראשית מ״א:א׳) מקץ שנתים ימים וכן (שמואל ב ט״ו:ז׳) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך להוציא מלבן שאומר מקץ הוא תחלה [א] עיין ברמב"ן דברים ט"ו א' ואולי דעת הראב"ע כי מקץ הוא תחלה הוא דעת הקראים אשר הלך לפעמים בשיטתם ולכן קם נגד דעה זו רבינו טוביה בעל הפסיקתא. ופה צ"ל להוציא מלבן של הקראים שאומרים מקץ כו'. שאין ממש בדבריהם: