מדרש לקח טוב, שמות א:י

1הבה נתחכמה לו. אמר פרעה שנים עשר שבטים היו מנין הב״ה, ועתה נהיו עם רב.

2נתחכמה לו, נתחכמה לבוראן נתחכם לאלוהיהן, אמר להם הקב״ה אתם פתחתם לשון הבה, כמו שהתחילו אנשי דור הפלגה, הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא ד), כשם שפירעתי מהם, כך אני פורע מכם. הם אמרו פן נפוץ (שם), ויפץ ה׳ אותם (שם שם ח), ואתם אומרים פן ירבה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

3(והיתה) [והיה] כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו. שהם מתוספין על השונאים שלנו.

4ונלחם בנו ועלה מן הארץ. ועלינו היה צריך לומר, אלא שכינה הכתוב.

5ד״א ועלה מן הארץ. עלייה תהא להם, שאין ישראל נגאלין אלא מתוך צרה, וכה״א כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו (תהליס מז כו), וכתיב קומה עזרתה לנו (שם שם כ׳).