מדרש לקח טוב, שמות יב:טז

1וביום הראשון מקרא קודש. ארעם במאכל ובמשתה, כלומר קדשם בכסות נקיה, מנין לרבות חולו של מועד, ת״ל אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כג ב), כי חדות ה׳ הוא מעוזכם (נחמיה ח י), אמר הקב״ה הלוו עלי וקדשו היום ואני פורע.

2כל מלאכה לא יעשה בהם. אפי׳ על ידי א״י.

3אך אשר יאכל לכל נפש. (קפא) לרבות הדלקת הנר, ולהוציא כיבוי הנר שהוא אסור ביום טוב, לפי שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

4לכל נפש. אפילו בהמה, אפילו כל דהו נפש.

5שוחט אדם את הבהמה אע״פ שאינו צריך אלא לכזית כו׳ כדמפרש במס׳ יום טוב.

6הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו, כגון השחזת סכין וקציצת עצים, ודיכת דיסא ומלח, זה הכלל כל שאפשר לעשותה מערב יום טוב, אין עושין אותה ביום טוב.

7לבדו. ולא מילה הבאה שלא בזמנה, שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב.

8יעשה לכם. ולא לעובדי כוכבים, מיכן אמרו מזמנין לעובד כוכבים בשבת ואין מזמנין עובד כוכבים ביום טוב, גזירה שלא ירבה בשבילו ומה ראית וכו'.