מדרש לקח טוב, שמות יב:יט

1שבעת ימים שאר. חסר ו׳ לרבות כל דהו.

2שאור לא ימצא. אין לי אלא בבל ימצא, בל יראה מנין, ת״ל ולא יראה לך שאור (דברים טז ז), שאור הוקש לחמץ וחמץ לשאור מה זה בבל ימצא ובבל יראה [אף זה בבל יראה ובבל ימצא].

3בבתיכם. מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך; יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, ואע״פ שהוא יכול לבערו [אבל אינו ברשותו, יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל, וחמץ שנפלה עליו מפולת אע״פ שהוא ברשותו] אבל אינו יכול לבערו הרי הוא כמבוער.

4כי כל אוכל מחמצת ונכרתה. אני אקרא השאור ונכרתה קל וחומר לחמץ ומה שאור שאינו ראוי לאכילה חייבים עליו כרת, חמץ שראוי לאכילה דין הוא שיהו חייבין עליו כרת, לא אם אמרת בשאור שהוא מחמץ אחרים, תאמר בחמץ שאינו מחמץ אחרים, יכול לא יהא חייב עליו כרת, ת״ל כי כל אוכל (מחמצת) [חמץ] ונכרתה (לעיל פסוק סו) נאמר חמץ, ונאמר מחמצת הא עד שאמר ב׳ כתובים ואם לאו לא שמענו.

5ונכרתה הנפש ההוא. כל איסורין שבתורה שכתב הנפש ההוא, כתב בוי״ו ופירושו ביו״ד וכן ניקודו, ללמד שלא יתחייב כרת אלא נפש שהוא בת חיובין משלש עשרה שנה ויום אחד, לפיכך כתב ההוא אבל מפני שכתב נפש נקוד היא שהנפש לשון נקבה.

6ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל. למה נאמר לפי שאמר כי כל אובל מחמצת ונכרתה, שמא תאמר אין לי, אלא במזיד ובהתראת עדים, בינו לבין עצמו מנין, [ת״ל ונכרתה מעדת ישראל], ואם יאמר ילך לו אל עם אחר ויהיה פטור ת״ל מלפני אני ה' (ויקרא כב ג) בכל מקום רשותי, לכך נאמר ונכרתה מעדת ישראל, ונאמר מלפני אני ה׳.

7בגר ובאזרח הארץ. לפי שהוא עושה מעשה ישראל צריך להביא את הגרים.