מדרש לקח טוב, שמות יב:לד

1וישא העם את בצקו, (רפג) מלמד שלשו את העיסה ולא הספיקה להחמיץ עד שנגאלו.

2משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. אלו שיורי מצה ומרור, שהרי בפסח כתוב ולא תותירו ממנו עד בקר (לעיל פסוק י), אלא שיורי מצה ומרור.

3על שכמם. וכי לא היו להם בהמות, הא כתיב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר (שמות יב לח), אלא על שכמם מרוב חיבתן שהיו מחבבין את המצות.

4ע״א משארותם צרורות בשמלותם, אלו העריסות שבהן הבצק, כענין שנאמר ובתנוריך ובמשארותיך (שם ז כח), והם העריבות שבהן העיסה.