מדרש לקח טוב, שמות יב:מג

1ויאמר ה׳ אל משה ואהרן זאת חקת. משונה פסוק זה מכל שאר האמורות שלא נאמר בו אל משה ואל אהרן, אלא אל משה ואהרן, ללמדך אל משה אמר ואהרן שומע עם משה לכך כתוב ואהרן.

2זאת חקת הפסח, כלל. כל בן נכר פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ומה פרט כל בן נכר לא יאכל בו, לרבות פסח מצרים ופסח דורות, יש לי לפרש מה בין כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט, לבין כלל ופרט וכלל, שאין אתה דן אלא כעין הפרט, כך פירושו, מפורש במס׳ נזיר כללא בתרא מאי אהני שאם הוא כלל ופרט בלבד, אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד, ואם הוא כלל ופרט וכלל, אהני כללא בתרא לדון אותו כעין הפרט, אע"פ דלא דמי ליה בכל מילי, אלא מעין הפרט, כמ״ש בכסף מעשר, ונתתה [הכסף] בכל אשר תאוה נפשך (דברים יד כו) [ונתתה הכסף פרט, אשר תאוה נפשך] כלל. סבור אתה אפילו כמהין ופטריות, ת״ל בבקר ובצאן וביין ובשכר (שם) פרט ללמד וולד וולדות הארץ ופרי מפרי שאם לא כתב הכתוב אלא בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא הייתי מרבה אלא מה שבפרט שכתב הכתוב בא הכלל האחרון ובכל אשר תשאלך נפשך (שם) כלל, כל הדומה לבקר וצאן ליין ושכר שהוא פרי מפרי וולדות הארץ, היינו כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, זה הפרש בין כלל אחד לשני כללות.

3כל כן נכר לא יאכל בו. למדנו מזה אחד ישראל מומר לעבודת כוכבים ואחד עובד כוכבים במשמע, שכן מצינו ביחזקאל שהמומר לעבודת כוכבים נקרא בן נכר, שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר (יחזקאל מד ט), ערל לב זה ישראל מומר לעבודת כוכבים, ערל בשר ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו.