מדרש לקח טוב, שמות יב:ו

1והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה. פסח מצרים בלבד טעון שמירה מבעשור, אבל לא פסח דורות, שנאמר בחודש הזה (שמות יג ה).

2ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. וכי כל הקהל שוחטין אלא אחד שוחט על יד אחרים, מיכן ששלוחו של אדם כמותו.

3ד״א והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר. למה היה פסח מצרים לקיחתו מבעשור, רמז להם שעתידין ישראל לעבור בירדן בעשור, שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הזה (יהושע ד יט), תבא זכות לקיחת הפסח ותתחבר עם לקיחת האבנים מן הירדן.

4ד״א למה הקדים לקיחת הפסח מבעשור, ר׳ מתיא בן חרש אומר, לפי שהגיע זמן השבועה שנשבע הקב״ה לאברהם אבינו שיגאל את בניו, כדי שיהא עסוקין במצות, שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח), עת דודים אלו האבות, ואפרוש כנפי עליך (שם), אלו המצות, ואעפ״כ ארבע מצות היו להם לישראל, לא נחשדו על העריות, לא שינו את שמותם, לא שינו את לשונם לא גילו את סודם. לא נחשדו על העריות, דכתי׳ ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי (ויקרא כד י), אחת היתה ופירסמה הכתוב, לא שינו את שמותם, כדרך שנתייחסו כשירדו למצרי׳ כך נתייחסו בעלייתן, ראובן שמעון לוי ויהודה. לא גילו את סודם, דכתיב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב). לא שינו את לשונם, דכתיב אלהי העבריים נקרא עלינו (שם ה ג) ולהלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג).

5ד״א והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום. אמרו לו למשה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו (שמות ח כב), אמר להם קחו לכם, ויהיה לכם למשמרת, ואתם מונין מן הלקיחה, שכשם שלא עשו לכם כלום על הלקיחה ועל הקשירה, כך לא יעשו לכם כלום על השחיטה.

6ד״א והיה לכם למשמרת. נאמר שמירה בפסח, ונאמר שמירה בתמיד, דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח ב), מה פסח טעון ביקור ארבעה ימים ׳ אף תמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, מיכן אמרו אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים מלשכת הטלאים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה, מוסיפים לעולם, הא ארבעה ימים קודם יום טוב שאם יארע יום חמישי וששי יום טוב הוי יום ראשון ושני ושלישי ורביעי קודם ליום טוב ד׳ ימים.

7ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. בין בחול ובין בשבת, נאמר כאן במועדו, ונאמר להלן בתמיד במועדו (במדבר כח ב), מה תמיד דוחה שבת אף פסח דוחה שבת.

8ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. מיכן אמרו הפסח היה נשחט בשלשה כתים, שנאמר קהל עדת ישראל.

9בין הערבים. משש שעות, ר׳ נתן אומר מנין לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה, שנאמר כי פנה יום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו ד), ר׳ שמעון בן יוחי אומר כתוב מועד צאתך ממצרים (דברים טז ו), וכתיב בערב (שם), וכתיב כבוא השמש (שם), הא כיצד, מועד צאתך לשחיטתו, כבא השמש לצלייתו, בערב לאכילתו.

10בן בתירא אומר בין הערבים תן ערב לשחיטתו, תן ערב לאכילתו.

11ד״א והיה לכם למשמרת. לפי שהיו ישראל במצרים מניחין את המילה, כדי למצוא חן בעיני המצריים, לפיכך הפך לבם לשנוא עמו, כיון ששחטו את פסחיהן היו המצריים חורקין עליהם שיניהם, ולא היו יכולין לומר כלום, כי נפל פחדם עליהם, מיד אמר להם משה רבינו כל ערל לא יאכל בו, אמרו מה נעשה אם נניחנו שלא לקיים מצות הקב״ה, הרי המצריים הורגים אותנו על ששחטנו את תועבותם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם פסחיהם ודם הברית, לקיים מה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז ו), דם מילה ודם פסח.