מדרש לקח טוב, שמות יג:ב

1קדש לי. לשם קדשי שהבחנתי בין טיפת בכור לטיפה שאינה של בכור לפדות את ישראל.

2כל בכור. (א) זה כלל שהוא צריך לפרט, ששומע אני כל בכור בין זכר ובין נקבה ; ת״ל הזכרים לה׳ וכה״א כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר (דברים טו יט), בא הפרט ולמד על הכלל [זכר ולא נקבה והפרט צריך לכלל], שלא תאמר כל זכר אפילו שאינו פטר רחם, [ת״ל כל בכור פטר רחם].

3תנן התם במס׳ בכורות יש בכור לנחלה, ואין בכור לכהן, בכור לכהן ואין בכור לנחלה, בכור לנחלה ולכהן. ויש שאינו לא לנחלה ולא לכהן. הבא אחר הנפלים, אע״פ שיצא את ראשו חי [ובן תשעה] שיצא ראשו מת, והמפלת כמין בהמה וחיה ועוף, דברי ר׳ מאיר, וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם, והמפלת סנדל, או שליא או שפיר מרוקם, והיוצא מחותך, הבא אחריהם בכור לנחלה ואין בכור לכהן, מי שהיה לו כנים ונשא אשה שלא ילדה, ונתגיירה מעוברת, ונשתחררה מעוברת וילדה היא וכהנית, היא ולויה, היא והאשה שכבר ילדה, ומי שלא שהתה אחרי בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, ואם בן שבעה לשני, בכור לכהן ואין בכור לנחלה. המפלת שפיר מלא הדם, מלא גנונים [כמין דגים] וחגבים שקצים ורמשים, והמפלת ליום ארבעים, הבא אחריו בכור לנחלה ולכהן, יוצא דופן והבא אחריו, שניהן אינן בכורות לא לנחלה ולא לכהן.

4בבני ישראל. להביא גיורת שפטרה רחם בישראל.

5ד״א בישראל ולא בלוים מיכן אמרו לויה שנשאת לישראל בנה פטור מפדיון הבן, (ו) שהרי פדיון הבכור נוהג בכל מקום, בארץ ובחוצה לארץ.

6באדם ובבהמה. מקיש בכור בהמה לבכור אדם, מה בכור אדם אתה נותנו לכהן בכל מקום שירצה, אף בכור בהמה אתה נותן לכהן בכל מקום, שלא תאמר צריך הבכור הבאת מקום כמעשר, לכך נאמר באדם ובבהמה.

7לי הוא. מה ת״ל, לפי שנאמר הזכר תקדיש (שם טו יט), יכול ולא הקדישו אינו קדוש, תלמוד לומר לי הוא, מכל מקום, א״כ למה נאמר תקדיש, הקדישהו כדי לקבל שכר.