מדרש לקח טוב, שמות טו:ז

1וברוב גאונך תהרוס קמיך. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך, ומי הם שקמו כנגדך אותם שקמו על בניך.

2תהרוס קמיך. קמינו לא נאמר, אלא קמיך, וכן בכ״מ שונאי ישראל הם שונאי מי שאמר והיה העולם, אל תשכח קול צורריך (תהלים עד כג), כי הנה אויביך וגו׳ (שם פג ד), על עמך יערימו סוד (שם), כי הנוגע בים כנוגע בבבת עינו (זכריה ב יב).

3תשלח חרונך יאכלמו כקש. תשלח חרונך, לעתיד לבא, שנאמר שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם (תהלים סט כה).

4יאכלמו כקש. לעתיד לבא, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדי׳ א יח), כל העצים אין קולן הולכין כשהם דולקין, אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך, כך היה קולן של מצריים הולך מפני הפורענות, כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש, אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש, ללמדך שלא היתה ממלכה שפלה כמו המצריים, אלא שנטלו שררה לשעה מפני כבודן של ישראל.