מדרש לקח טוב, שמות טז:יב

1שמעתי את תלונת, כל תלונות של ישראל חסרין, שהיו מתחסרין מזכיותיהן.

2ד״א למה חסרין ו׳ בכתיבתם, שכל תלונותם חשובין כתלונה אחת, לכך נאמר תלונת בני ישראל, אע״פ שהם מתלוננים, בני ישראל הם, בניי הם, אהוביי הם, זרע אברהם אוהבי, בני יצחק הנעקד לשמי, נטע ישראל בני בכורי.

3ד״א שמעתי את תלונת, א״ר יהושע אמר הקב״ה למשה גלוי וידוע לפני מה שאמרו ישראל, ומה שהן עתידין לומר, דבר אליהם בלשון קשות לאמר, מה דבר, ומה לאמר, לשון קשה, ולשון נחת, אמור אליהם בין שני דברים אתם עומדים בלחם ובבשר, בלחם ששאלתם כהוגן, אני נותן לכם כהוגן לשבוע, שנאמר ובבקר תשבעו לחם, חזרתם ושאלתם בשר ממלא מעיים, הרי נותנו לכם, שלא תאמרו אין ספיקה בידו ליתנו לי, וכן דוד אמר וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם, הן הכה צור ויזובו מים וגו׳ הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו (תהלים עח יז יח כ), אלא הריני נותנו לכם, ולבסוף אני נפרע מכם, שנאמר לכן שמע ה׳ ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגו׳ (שם שם כא).

4וידעתם כי אני ה׳. דיין אני להפרע מכם.