מדרש לקח טוב, שמות טז:לה

1ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. וכי ארבעים שנה אכלו אותו, והלא מחמשה עשר בניסן ועד ששה עשר באייר לא ירד המן, יש לומר שרובה של שנה כאילו כולה לכך נאמר ארבעים שנה, ורבותינו אמרו עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן, ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה רבינו, בשבעה באדר מת משה, ואכלו הימנו עשרים וארבע של אדר, וששה עשר של ניסן, דכתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן (יהושע ה יב).

2עד בואם אלא ארץ נושבת. עד שעברו את הירדן, שמא תאמר עד שכבשו ועד שחילקו ועד שנתיישבו כל אחד ואחד בחלקו היו אוכלין את המן, לכך נאמר עוד את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען, ואימתי היה זה, ממחרת הפסח בששה עשר בניסן, דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי (יהושע ה יא), מכאן תשובה לאומרים ספירת העומר ממחרת השבת שהוא שבת בראשית, שהרי הכתוב אומר ממחרת הפסח, ולא ממחרת השבת, ואם תאמר אותה השנה חל יום ראשון של חג המצות להיות בשבת, לפיכך כתב ממחרת הפסח, תשובתך בצידך וכתוב והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון (שם ד יט), דע והבן שחמשה עשר שחל להיות בשבת ידוע שראש חודש היה שבת, ואם ר״ח היה שבת בעשירי בו שני בשבת, וכתיב עברו בקרב המחנה וצוו העם לאמר הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים (שם א יא), נמצא תחלת ההכרזה ותחלת הכנת צידה ביום שבת שהוא שמיני לחודש, וכי לא מצא יהושע להכרזה אלא ביום שבת, הלכך אי אפשר להיות חמשה עשר ביום השבת, ואם תאמר הלא מחרת הפסח הוא חמשה עשר בניסן, שהרי הפסח בארבע עשר הוא נשחט, דע כי ממחרת נקרא אפי׳ ליום שני, כגון הפסח נאכל בלילי ט״ו ובוקרו של י״ו הוא מחרתו של לילי ט״ו לכך נקרא יום ששה עשר ממחרת הפסח, ודומה לזה הענין ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתם (ש״א ל יז), למחרת לא נאמר, אלא למחרתם של נשף ושל ערב, ונקרא מחרתו של נשף של מעלה, ואם תאמר והא כתוב בפרשת אלה מסעי ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר לג ג), והוא בחמשה עשר, הבן כי עיקר הכתוב מה כתוב ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמשה עשר יום לחודש הראשון (שם), וממחרתו שהוא ששה עשר יצאו כולן ולא נשאר שם אחד מישראל, עד שנתקבצו מאליהם מרעמסס ומגושן ומכל ערי פרעה, עבר כל יום ט״ו וממחרתו יצאו ביד רמה, ללמדך שהתורה צריכה דקדוק ועיון להשוות הפסוקים, לקיים מה שנאמר משפטי ה׳ אמת צדקו יחדו (תהלים יט י), למדנו שממחרת השבת הוא ממחרת הפסח, וא״ת היאך מצינו לט״ו שנקרא פסח על אכילתו, דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש (שמות יב ח), וכתיב ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה׳ (שם שם יא), הנה לך כי לילי ט״ו נקרא פסח, ומחרתו הוא יום מחרת ליום אחד הוא י״ו, לפי שלא הספיקו כולן לצאת עד יום י״ו.