מדרש לקח טוב, שמות טז:ה

1והיה ביום הששי. הששי הנקרא מששת ימי בראשית, ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א לא).

2והכינו את אשר יביאו. מיכן אמרו חול מכין לשבת ואין שבת מבינה לחול.

3והיה ביום הששי והכינו. (יט) מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת.

4ד״א והכינו את אשר יביאו. את אשר יאכלו לא נאמר, אלא את אשר יביאו, מיכן לעירובי חצרות מן התורה, שיערב אדם מערב שבת בפת או בשום מאכל, כדי שיטלטל מבית לבית ומחצר לחצר.

5תניא מערבין בחצרות בפת, ואם רצו לערב ביין אין מערבין. משתתפין במבואות ביין, ואם רצו להשתתף בפת רשאי. מערכין בחצרות ומשתתפין במבואות, כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות, ויאמרו אבותינו לא עירבו, דברי ר׳ מאיר, וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין, אמר רב יהודה [אמר רב] הלכה כר׳ מאיר, וא״ר יהודה אמר שמואל החולק את ערובו ונותנו בשני כלים אינו עירוב. עירוב שמו לא שיחלוק. ותנן במס' עירובין אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב, ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהן, ושלהן מותרין לו ולהן, מאי טעמא חד לגבי חמשה הוי אורח, חמשה לגבי חד לא הוו אורחין.

6ותנן נמי נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע, אבל אם כלה האוכל צריך להודיע, רבי יהודה אומר במה דברים אמורים בעירובי תחומין. פירוש שאם עירוב לו בצד מזרח נאסר לצאת במערב והואיל וכן חוב הוא לו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו, אבל עירובי חצרות זכות הוא לו שיכול לטלטל מבית לבית, ואין צריך להודיע, לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו, ויחיד ורבים הלכה כרבים, וצריך להודיעם, וכן בעירובי תבשילין שמערב יום טוב לשבת צריך להודיעם, כדי שיתרגלו במצות, שאם לא הודיעם תשכח מצות עירוב. וכך מברך בא״י אמ״ה אקב״ו על מצות עירוב, בדין יהא שרא לנו לאפוקי ולעיולי מבית לחצר ומחצר לבית ומבית לבית ומחצר לחצר ומגג לחצר ומחצר לגג לנו ולכל דדיירין בהני בתי.

7והאי חלון שבין שתי חצירות גבוה י׳ ורחב ד׳ מערבין שנים ואין מערבין אחד הני מילי חצר, אבל בית מערבין אחד, אפילו גבוה עשרה, מאי טעמא דביתא כמאן דמלי דמי. וישראל [מומר] שמשמר שבתו בשוק, נותן רשות ומבטל רשות, כיצד אומר רשותי קנוי׳ לך, רשותי מבוטלת לך קנה, ולא צריך לזכות, אבל בנכרי עד שישכור ממנו לא קנה ואם היו שוכנים בחצירות של נכרי ולא השכירו ממנו (לג) [מערב שבת שלא היה בשם הנכרי ובא הנכרי צריך לשכור ממנו] אפילו בשבת, כי הא דרב יוסף ורב חייא בר אבא ורב אסי איקלעו בההוא פונדק אתי נכרי מריה דפונדק בשבתא, אמרו מהו למיגר מיניה בשבת, מי אמרינן שוכר כמערב דמי ואסור, או דילמא שוכר כמבטל רשות דמי ושפיר דמי, אמר להו ר׳ חמא בר יוסף נשכור, אמר להו ר' חייא בר אבא נסמוך על דברי הזקן ונשכור, כי אתי שיילוה לר' יוחנן אמר להם יפה עשיתם ששכרתם, (לד) וכד שלח ר׳ אלעזר לגולה משום רבינו הוו יודעין ששוכרין מן הגוים אפי׳ בפחות משוה פרוטה. (לד) ומומר שאינו משמר שבתו בשוק צריך להשכיר ממנו, שהוא כנכרי, והבא בשביל ישראל זה בלא עירוב מותר לישראל אחר לאכול הימנו, וזה שבא בשבילו אסור, והלכות עירובין מרובות הן, וכולן במס׳ עירובין, בלוש ותשכח, לכך נאמר והכינו את אשר יביאו יכינו היאך יביאו ע״י עירוב.

8והיה משנה. לחם כפול, מיכן אמרו רז״ל צריך אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת.

9ד״א משנה. משונה בטעמו ובריחו.

10וזו שאילה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר׳ עקיבה ואמר לו תבלין יש לנו ושבת שמו.