מדרש לקח טוב, שמות כ:ב

1אנכי ה׳ אלהיך. אנכי לשון נחמה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב), אנכי לשון אזהרה, שנאמר אנכי היודע ועד (ירמיה כט כג), אנכי לשון עזרה, שנאמר אנכי ארד עמך (בראשית מו ד), אנכי לשון מצרי הוא אנוך, אנכי לשון נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית, יהיבנא כתיבא נעימים אמריה.

2אנכי. מה שאין בריה יכולה לומר.

3ה׳ אלהיך. מדת רחמים ומדת דין.

4אנכי ה׳ אלהיך. פתח באל״ף ראש האותיות, דבר צור. לאלף דור, מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות מתחלת התורה אלא משלו משל, זה דומה למלך שרוצה לכנס במדינה למלוך עליהם, תחלת עשה להם גבורות ומלחמות, ואח״כ מולך עליהם, כן יתעלה שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה, הוציא את ישראל ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה להם מלחמת עמלק, אח״כ מלך עליהם, ואמר להם אנכי ה׳ אלהיך.

5אלהיך. לשון יחיד, מלמד שהשוו את כולן בלב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה, ולא עוד אלא שנתמשכנו זה על זה.

6אנכי ה׳ אלהיך. אני הוא שהייתי במצרים, ואני הוא שעשיתי לכם נסים על הים, אני בסיני, אני לשעבר, אני לעתיד לבא, אני בעולם הזה, ואני לעולם הבא, שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי (דברים לב לט), ואומר אני ה׳ ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מא ל), ר׳ נתן אומר מיכן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות הן שכשעמד הקב״ה ואמר אנכי ה׳ אלהיך, מי עמד ומיחה בידו, ואם תאמר במטמוניות דיבר, ת״ל לא (מראש) בסתר דברתי במקום ארץ חשך (שם מה יט), פי׳ ובמקום ארץ חשך, הוא כמו שאמרנו למעלה, ממחרת הפסח, פי׳ וממחרת הפסח, בשעה שאמר הקב״ה אנכי ה׳ אלהיך, היו ההרים מתרעשין, והגבעות מתמוטטות, ובא תבור מאלים, וכרמל מאספמיא, שנאמר חי אני נאום המלך ה׳ צבאות [שמו] כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא (ירמיה מו יח), זה אומר אני נקראתי, וזה אומר אני נקראתי, שנאמר למה תרצדון הרים גבנונים (תהלים סח יז), וכיון ששמעו שהוצאתיך מארץ מצרים, עמד כל אחד ואחד במקומו, ואמרו לא עסק זה אלא עם מי שהוציא ממצרים, והיה העולם מזדעזע, שנאמר ה׳ בצאתך משעיר [וגו׳], ארץ רעשה (שופטים ה ד), אותה שעה נתקבצו כל אומות העולם ובאו להם אצל בלעם, א״ל כלום העולם חוזר לתוהו ובוהו, אמר להם לאו, אלא ה׳ עוז לעמו יתן, פנו איש למקומו, וכל כך למה, שלא יתן פתחון פה לאומות העולם לומר אילו נתבענו כבר קבלנו עלינו, שהרי שבע מצות שקיבלו בני נח ולא קיימום, והאיך יעמדו בתרי״ג מצות, שהרי לא תרצח ברכת בני עשו בה, שנאמר ועל חרבך תהיה (בראשית כז מ), לא תנאף עיקר לידת בני לוט עמון ומואב, לא תגנוב הוא יסוד בני ישמעאל, שנאמר הוא יהיה פרא אדם ידו בכל (שם טו מב), וכתיב גנב גנבתי (שם מ טו) שקנאוהו ישמעאלים, א״ר שמעון משל לשני גזברין אחד נתמנה על אוצר של תבן, ואחד על אוצר כסף וזהב, נחשד זה שהיה ממונה על אוצר של תבן, והיה מתרעם למה לא מינוהו על אוצר של כסף וזהב, אמרו לו רשע אם על התבן נחשדת, היאך ימנו אותך על כסף וזהב, כך ז׳ אומות אם בשבע מצות לא עמדו, בתרי״ג מצות היאך יעמדו, לכך נאמר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו), ראה שלא קיבלו ושלא קיימו הראשונות, והתירם לגיהגם.

7ולמה לא ניתנה תורה בארץ ישראל, שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי ניתנה התורה, לפיכך ניתנה במקום הפקר, ולכך נמשלה התורה באש ובמים, מה אלו בחנם, אף התורה בחנם, שלא יעצור אדם התורה לעצמו ולמשפחתו, אלא יפזרה לכל באי העולם, וכל הזוכה ללמוד ילמוד.

8אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. מבית מעשים, ודומה לו אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים (קהלת ט א).

9ד״א מבית עבדים. שהיו עובדים ע״ז.

10ד״א מבית עבדים. היה מזכיר להם יציאת מצרים כדי שיזכרו נסים וגבורות שעשה להם לישראל במצרים, וגאלם לשם קדשו להיות לו לעבדים, יתגדל ויתקדש שמו, וישתבח זכרו יהיה להם לאלהים.

11אנכי ה׳ אלהיך. למה נאמר עשרת הדברות בלשון יחיד, לומר לך שצריך כל אחד ואחד מישראל לומר בשבילי ניתנו עשרת הדברות, ואני חייב לקיימן, ולא שיאמר דייה לתורה שיתקיים על ידי אחרים.

12אמר ר׳ יוחנן מאי דכתיב ה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב (תהלים סח יב), כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נתחלק לשבעים לשון.

13דבי ר׳ ישמעאל תנא הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג כט), מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות. אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה מתחלק לכמה טעמים, אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו בערוגת הבשם מגדלות מרקחים (שה״ש ה יג), על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה, נתמלא כל העולם בשמים, מיד מוציא הקב״ה רוח מבית גנזיו, והיה מעביר ראשון ראשון לגן עדן, שנא׳ שפתותיו שושנים [נוטפות] מור עובר (שם). וא״ר יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נשמתן של ישראל פורחת, שנאמר נפשי יצאה בדברו (שם), והוריד הקב״ה עליהן טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה (תהלים סח י). וא״ר יהושע בן לוי על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה היו ישראל נרתעין לאחוריהן, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון וגו׳ (שם שם יג).

14אנכי ה׳ אלהיך. זה הדבור אי אפשר שהמלאך אמרו ולא שרף, ולא שליח, ולא שום בריה בעולם, כי אם הקב״ה יתברך זכרו לעד ולנצח נצחים, כי התועים בעומק דעתם אומרים לפי העת ברא הקב״ה בריה לדבר אנכי, והיה כמו שביל מתוך [הענן להשמיע] לישראל אנכי, ועליהם אמר הכתוב העמיקו שחתו (הושע ט ט), כי מרוב שמעמיקין להוציא מלבם מילין, משחיתין את עצמן לדבר על ה׳ תועה, ועליהם אמר קהלת אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה ד), כי אומרים היאך יתכן מלת אנכי בלא כלי דבור גרון ופה ולשון ושפתים, וכל הדבור אי אפשר לומר בבורא, ועליהם נאמר וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיה ב ה), אלא מפי הגבורה יצא דבור אנכי, אבל כשם שהקב״ה נקרא חכם וגבור, והוא לא כחכמת האדם, ולא כגבורת האדם, כך אע״פ שהכתוב אומר וידבר אלהים, אין דבורו כדבור בני אדם שצריך לכלי הדיבור, וכה״א ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד טו), ואומר אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו (ישעיה מ יח), ואומר ואל מי תדמיוני ואשוה (שם שם כה), ומפני שאין לב בני אדם משיג להבין גבורות ה׳, והיאך דבורו בקדושה וחכמתו וגודל מעשיו העצומים, לפיכך אין ראוי להרהר על אלו ובאלו הדברים, אלא כמו שאמר הכתוב ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך (דברים ו ה), ואומר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (שם ח יג), וכאלה רבות. וכל זה מידיעת הלב והנפש, כי אין חקר לתבונתו מלא כל הארץ כבודו, שלא יכלכלוהו עליונים ותחתונים משרתיו וכל צבא שחקים אין מציצים כבודו, שנאמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו (יחזקאל ג יב), והוא מקומו של עולם, שנאמר ה׳ מעון אתה היית לנו (תהלים צ א), והנביאים דברו בנבואתם פה ואוזן ועין ויד ורגל, כל אלה דרך שמיעת אוזן בני אדם שיתבונן הדבר, כמו ה׳ איש מלחמה (שמות טו ג), וכי מי יכול לדמות לבוראנו איש או גבור בעולם, לא נאמר אלא לשבר את האזן, להבין מה הוא אומר הנביא לו, לכך נאמר בכתב כל המחזות ומתוך נוראות צורנו אנחנו מכירין שהוא אחד ואין שני לו, ואין ערוך אליו, ברוך הוא וברוך שמו.

15וכשהיה הדבור יוצא מפי הגבורה הוא מסובב בכל מחנה ישראל בקולות וברקים ובלפידי אש, ומזהיר אותם אנכי ה׳ אלהיך, וכששמעו ישראל אנכי ה׳ אלהיך, ולא יהיה לך, מיד אמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות (לקמן פסוק יט) ויאמר השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי (דברים ד לג), כי הרבה פעמים דברו מלאכי השרת עם הנביאים ולא הוזקו, לפי שאי אפשר לומר כי על יד ענין אחר דבר הקב״ה. וראה מה כתיב באיוב ורעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כו יד), ומה הרעם אין אדם יכול להתבונן מאין נשמע הקול, דבר אלהינו שרצה לתת תורה לעמו ולומר אנכי ה׳ אלהיך על אחת כמה וכמה, מי יכול להתבונן ולהרהר להעמיק לדעת היאך היה.