מדרש לקח טוב, שמות כא:כב

1וכי ינצו אנשים. למה נאמר, לפי שנאמר וכי יזיד איש על רעהו (לעיל פסוק יד), לא שמענו אלא על המתכוין להכות לשונאו [והכהו שהוא חייב מיתה, אבל המתכוין להכות שונאו] והכה אוהבו לא שמענו, לכן נאמר וכי ינצו אנשים.

2ונגפו אשה הרה. א״ר אלעזר במכות מיתה הכתוב מדבר, לימד על המתכוין להרוג שונאו והרג אוהבו שהוא במיתה.

3ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש. למדנו שאם לא יהיה אסון באשה, אלא שחבל בה ויצאו ילדיה ענוש יענש בדמי וולדות.

4כאשר ישית עליו בעל האשה. מלמד שדמי וולדות לבעל, וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין, משום שנאמר לא יהיה אסון ענוש יענש, הא אם יהיה אסון לא יענש, לפי שהוא במיתה ואינו מת ומשלם, ר׳ יצחק אומר אף המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור, עד שיתכוין לו, שנאמר וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת (דברים יט יא), וכי מה ת״ל וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש, בבן קיימא ולא בבן שמונה.

5וכי ינצו אנשים. מנין ואפילו נשים, שהרי השוה אשה לאיש, שנאמר והמית איש או אשה (להלן פסוק כט) למדנו לכל הניזקין אחד אנשים ואחד נשים במשמע.

6ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה. ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה, אם כן למה נאמר הרה, מלמד שאינו חייב עד שיכה בית הריון, שאם הכה על ראשה או על ידה אינו חייב אלא על מקום עוברה.

7ד״א ונגפו אשה הרה. שאינו משלם לבעל אחר, אלא לבעל ההריון שאם נשא אשה והיא מעוברת ונגפה, אין משלם המזיק לבעלה. לפי שאין ההריון הימנו.

8ויצאו ילדיה. מיעוט וולדות שנים, ומנין אפילו אחד, ת״ל הרה מכל מקום, אפילו וולד אחד.

9ולא יהיה אסון. באשה.

10ענוש יענש. בוולדות, ענוש יענש ממון, לפי שנאמר כאן עונש, ונאמר להלן עונש, וענשו אותו מאה כסף (דברים כב יט), מה להלן ממון, אף כאן ממון.

11כאשר ישית עליו בעל האשה. בא הכתוב ללמדך שחבל האשה לבעלה, ודמי וולדות לבעלה, וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין, ושמא תאמר כל מה שירצה בעל האשה, ת״ל ונתן בפלילים, מלמד שאינו משלם אלא על פי הדיינין, ואין פלילים אלא דיינים, שנאמר ואויבינו פלילים (שם לב לא), שמין את הוולדות ונותנין לבעל הראשון, ונזק האשה לבעלה שהיא תחתיו.

12תנן התם ר׳ אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ואמר ר׳ יוחנן לא שנו אלא לאפיקורוס עובד כוכבים, אבל לאפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי, ואעפ״כ צריכין אנחנו להשיב לכסילים, משום ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו (משלי כו ה), שאומרים ויצאו ילדיה מימי רגלים, וראיה לדבריהם וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו (בראשית כ יז); ומתרגמינין ואיתרוחו, שאפילו מימי רגלים נעצרו, אבל אין דומה זה לזה, שהרי שנינו החובל בחבירו חייב בחמשה דברים, בנזק וצער וריפוי ושבת ובושת, וכולם מתפרשים בבבא קמא בפרק החובל, ואפילו בייש את הישן חייב, ואמרינן התם הרי אמר לבעיטה שלש, לרכובה חמש, לסנקרת שלש עשרה, ופירושן לבעיטה מי שבעטן חבירו ברגליו נותן לו ג', לרכובה שבא לרכוב והכהו בארכבותיו, לסנקרת שהכה ברגלו על עגבותיו של חבירו, ומעשה באחד שפרע ראשה של אשה וחייבו ר׳ עקיבא ליתן לה ארבע מאות זוז, אע״פ שהיתה פרוצה ביותר, שהרי העמיד לה עדים ושיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן ובאת וגילת את ראשה, והיתה מטפחת על ראשה ואמר לו ר׳ עקיבא לזו אני נותן ארבע מאות זוז, ואמר לו צללת במים אדירים והעלית בידך חרס, שהחובל בעצמו אע״פ שאינו רשאי פטור, ואחרים שחבלו בו חייבין, וכולא הלכתא, ודבר זה לא לבעלת הריון בלבד, אלא לכל אשה אפילו אינה מעוברת, ואם בשביל מימי רגליה שנפלו הימנה מרוב פחדה אמר הכתוב ולא יהיה אסון בוולדות ענוש יענש על מימי רגליה מפני הבושת, מה נאמר ואם אסון יהיה, אלא על לא יהיה אסון באשה, וא״ת ואם אסון יהיה בוולד ונתת נפש תחת נפש, וכי יהרג אדם נפש תחת עובר שאין אנו יודעין בו אם יצא לאור אם לאו והתורה אמרה נפש תחת נפש, נפש הידועה תחת נפש הידועה ולא תחת עובר נפש שאינו ידועה הרי שור שנגח את הפרה ומת עוברה משלם דמי עוברה או שור שלם כ״ש באדם שהתורה חסה עליו, שנא׳ והצילו העדה את הרוצח (במדבר לח כה), דבעינן והכה איש את רעהו וליכא, לכך ידענו שהוא משלם דמי וולדות לבעלה.