מדרש לקח טוב, שמות כב:טו

1וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה. להוציא את שנתאלמנה או שנתגרשה מן (הנשואין) [האירוסין] דברי ר׳ יוסי הגלילי.

2המפתה משלם קנס ובושת ופגם, והאונס מוסיף צער, המפתה אם רצה להוציא יוציא, והאונס אם רצה להוציא לא יוציא, אלא שותה בעציצו, ואפילו חגרת ואפילו סומא.

3אשר לא אורשה ושכב עמה. נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן אשר לא אורשה (דברים כב כח), מה להלן נאמר כסף, אף כאן נאמר כסף.

4מהר ימהרנה לו לאשה. מלמד שהוא עושה עליו מוהר, ואין מוהר אלא כתובה, שנאמר הרבו עלי מאד מהר ומתן (בראשית לד יב).

5ד״א מהר ימהרנה לו לאשה. בראויה לו לאשה הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין.

6מהר ימהרנה לו לאשה. שומעני בין שהאב רוצה, בין שאין האב רוצה, תלמוד לומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו.