מדרש לקח טוב, שמות כב:ד
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Exodus 22:4
Open in the reader →1כי יבער איש. אינו חייב עד שיצא מרשותו והזיק.
2שדה או כרם. לחייב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.
3כי יבער איש. זה המבעה שבמשנתינו, לשון אכילה, כמו מים תבעה אש (ישעיה סד א), [שהאש היתה אוכלת את המים, שאע״פ שדרך המים מכבים את האש, בהר סיני מים תבעה אש]. אש לשון נקבה, וזה מבעה ששולח את בעירה לבער בשדה אחר, ומבעה זה השן.
4את בעירה ובער בשדה אחר. כמו טענו את בעירכם (בראשית מה יז).
5שדה או כרם. מה כרם שיש בו פירות, אף שדה שיש בה פירות.
6ושלח את בעירה. מיכן אמרו מסר צאנו לבנו ולעבדו ולשלוחו פטור. לחרש שוטה וקטן חייב.
7ובער בשדה אחר. למדנו שאם הגדיש בשדה חבירו שלא ברשות חבירו ואכלתו בהמתו של חבירו פטור, דבעינן בשדה אחר וליכא.
8מיטב שדהו ומיטב כרמו. שדהו וכרמו של ניזק, נאמר שדה למטה, ונאמר שדה למעלה, מה שדה האמור למעלה, שדה של ניזק, דכתיב ובער בשדה אחר, אף שדה האמור למטה מיטב שדהו, שדהו של ניזק.
9מיטב. מלמד שהניזקין שמין להם בעדיות, שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה.